ב-100 ימיו הראשונים בתפקיד, שמסתיימים היום (שלישי), הנשיא טראמפ הגיע להספק חסר תקדים. הוא חתם על יותר צווים נשיאותיים מכל נשיא אחר, שינה מהיסוד את מדיניות החוץ האמריקנית, טלטל את הכלכלה העולמית, בלם את ההגירה הבלתי חוקית ודוהר אל עבר משבר חוקתי. אך למרות צעדיו מרחיקי הלכת, התמיכה בנשיא בצניחה. כך נראית המהפכה של טראמפ.
מעזה ועד אוקראינה: העולם מרגיש את טראמפ
כבר עם כניסתו לבית הלבן היה ברור שהשקפתו של טראמפ לגבי מדיניות החוץ האמריקנית שונה מזו שאפיינה את ארה"ב לאורך השנים - הנשיא אותת בברור שהוא פחות נלהב להוביל את העולם המערבי, ויותר מעוניין בסגירת עסקאות שמשרתות את האינטרס האמריקני. ב-100 ימיו הראשונים בתפקיד, טראמפ הציג חזון מהפכני לפינוי רצועת עזה, פתח במשא ומתן להסכם גרעין עם איראן, לחץ על אוקראינה להגיע להסכם ולסיים את המלחמה עם רוסיה והורה על קמפיין צבאי בתימן.
החזון של טראמפ לעזה
ההישג הגדול ביותר של הנשיא טראמפ במזרח התיכון עד כה הגיע עוד לפני שבכלל נכנס לתפקיד. בין היתר בזכות מנופי הלחץ שהפעיל ושיתוף הפעולה יוצא הדופן של הצוות שלו עם צוותו של הנשיא לשעבר ביידן, הצליחו ישראל וחמאס להגיע לעסקה שהשיבה הביתה 38 חטופים בתמורה להפסקת אש. שליחו המיוחד של טראמפ למזרח התיכון, סטיב וויטקוף, השתתף במשא ומתן, וגם בצוותו של ביידן הודו שלטראמפ היה חלק משמעותי בהשגת העסקה.
מיד לאחר השבעתו כנשיא, טראמפ נקט בקו תקיף כלפי חמאס והזהיר כי אם יופרו התנאים, ישראל תהיה חופשית להגיב בעוצמה. "אם כל החטופים לא ישוחררו עד שבת בצוהריים, זה יהיה משחק חדש לחלוטין", אמר לעיתונאים, והוסיף כי "שערי הגיהינום ייפתחו על עזה". אף על פי שטראמפ הציג עמדה נחרצת, בפועל הלחימה חודשה והעסקה קרסה. טראמפ המשיך להצהיר שיפעל להחזיר את החטופים, וצוותו אף נפגש ישירות עם חמאס כדי לנסות ולהגיע לעסקה חלקית.
בתחילת פברואר הזמין טראמפ את ראש הממשלה נתניהו לבית הלבן - והדהים את העולם עם חזונו לרצועת עזה: פינוי האוכלוסייה העזתית מרצועת עזה, הקמת אזור בשליטה אמריקנית והפיכתה ל"ריביירה של המזרח התיכון". טראמפ תיאר זאת כ"פרויקט היסטורי שיביא שלום ושגשוג לאזור". עם זאת, אין סימנים לכך שהתוכנית מתקדמת, ובכירים בממשל הבהירו שוב ושוב שהעזתים לא יפונו מעזה באופן קבוע.
בימים האחרונים, על רקע המשך הקרבות והמצב ההומניטרי הקשה ברצועה, הפגין טראמפ גישה מתונה יותר. הוא לחץ על ישראל לאפשר הכנסת סיוע הומניטרי לעזה, והבהיר: "אנחנו חייבים להיות טובים לעזה. האנשים שם סובלים מאוד. יש צורך דחוף באוכל ותרופות, ואנחנו עובדים כדי שזה יגיע אליהם".
מפנה ביחס לאיראן
למרות הקו התקיף שנקט דונלד טראמפ כלפי איראן בשנים האחרונות – שכלל בין היתר את פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין בשנת 2018 והטלת סנקציות קשות במסגרת מדיניות "הלחץ המקסימלי" – בקדנציה השנייה שלו החליט טראמפ לנקוט בגישה אחרת כלפי טהרן. הנשיא הורה על פתיחת סבב שיחות ישירות בין שליחו המיוחד, סטיב וויטקוף, לבין שר החוץ האיראני,עבאס עראקצ'י, וצוותו. לדברי בכיר בממשל האמריקני, השיחות הובילו ל"התקדמות רבה", ואיראן עצמה הביעה מחויבות להמשך המשא ומתן עד להשגת הסכם.
במקביל לשיחות, פורסם ב"ניו יורק טיימס" כי ישראל תכננה לתקוף מתקני גרעין באיראן בטווח הזמן הקרוב, אך בלמה את המהלך לבקשתו של טראמפ. הנשיא האמריקני הבהיר כי הוא מעדיף למצות את אפשרות הדיפלומטיה לפני פעולה צבאית. "אני לא ממהר למלחמה", אמר טראמפ, "אבל לא אתן לאיראן להשיג נשק גרעיני". עם זאת, בראיון למגזין "טיים" הבהיר כי אם המשא ומתן ייכשל, הוא מוכן "להוביל" תקיפה צבאית נרחבת נגד איראן.
עד כה התקיימו מספר סבבים של שיחות, ובארה"ב הגדירו את מטרת השיחות - מניעת נשק גרעיני מאיראן, אך היקף ההגבלות שיוטלו על האיראנים להעשיר אורניום לא ברורות. טראמפ עצמו הביע בימים האחרונים אופטימיות באשר לסיכויי ההצלחה, ואמר: "אני חושב שאנחנו מתמודדים היטב עם הסיטואציה האיראנית. אני די בטוח שנגיע לעסקה".
האמבוש לזלנסקי והמלחמה שנמשכת
עוד לפני שנבחר הבהיר טראמפ שהוא מתכנן לסטות מהקו הפרו-אוקראיני של המערב, וב-100 ימיו הראשונים בתפקיד הוא הפעיל לחץ כבד על אוקראינה להתפשר ולסיים את המלחמה, ונמנע באופן יחסי מביקורת על פוטין. טראמפ נקט בקו ביקורתי כלפי זלנסקי באופן עקבי. הוא האשים אותו בפרוץ המלחמה, כינה אותו "דיקטטור" ואמר ש"אם הוא לא יפעל מהר" לא תישאר לו מדינה.
ב-28 בפברואר הגיעו המתחים בין קייב לוושינגטון לנקודת רתיחה מול המצלמות בבית הלבן - טראמפ הטיח בזלנסקי האשמות קשות, טען כי דבריו אינם מכבדים את ארצות הברית, וסילק אותו מהבית הלבן. בהמשך, טראמפ עורר סערה כשהצהיר כי זלנסקי מוכן לוותר על חצי האי קרים במסגרת הסכם שלום עם רוסיה – עמדה שסותרת את המדיניות האוקראינית של סירוב מוחלט לוויתורים טריטוריאליים.
הנשיא הבהיר שוב ושוב שלדעתו ארה"ב תמכה מדי באוקראינה ללא תמורה מספקת, ופעל כדי להגיע להסכם שיעניק לארה"ב שליטה על מינרלים אוקראיניים יקרי ערך בתמורה לסיוע האמריקני. לפי שורה של דיווחים, שתי המדינות קרובות להגיע להסכם.
בימים האחרונים טראמפ נפגש עם זלנסקי פעם נוספת, והפעם שני הצדדים הגדירו את הפגישה כטובה. אחרי הפגישה טראמפ תקף באופן חריג דווקא את נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין. "לא הייתה שום סיבה לשגר טילים לעבר ערים ועיירות בימים האחרונים", כתב טראמפ ברשת החברתית Truth, "זה גורם לי לחשוב שפוטין לא באמת רוצה לסיים את המלחמה, וצריך לשקול דרכים אחרות ללחוץ עליו – אולי דרך הבנקים או סנקציות משניות? יותר מדי אנשים מתים!!!".
שליחיו של טראמפ קיימו כמה פגישות ישירות עם פוטין, וטראמפ אף הכריז ש"אנחנו מאוד קרובים לעסקה" וקרא לפגישה ישירה בין זלנסקי ופוטין כדי לגבש את הפרטים. ואולם, דיווחים של "רויטרס" ו"ניו יורק טיימס" במהלך סוף השבוע האחרון חשפו שהפערים בין מוסקבה לקייב עדיין גדולים מאוד, ושהסיכוי להגיע להסכם ממשי קלוש. בתוך כך, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הכריז על הפסקת אש זמנית שתהיה בתוקף בין 8 ל-11 במאי, אך לא ברור האם המהלך יוביל להתקדמות ממשית לעבר סיום המלחמה.
יחסו לאוקראינה היה חלק מתפיסה רחבה יותר של עוינות כלפי אירופה ונאט"ו: טראמפ ביקר את חוסר הנכונות של מדינות הברית להשקיע בביטחונן, והצהיר שיעודד את רוסיה לתקוף בעלות ברית של ארצות הברית אם אלה לא יגבירו את השקעתן בצבא.
המבצע הצבאי בתימן
אחד הצעדים הבולטים במדיניות החוץ של דונלד טראמפ ב-100 הימים הראשונים לכהונתו היה פתיחת מבצע "Rough Rider" נגד המורדים החות'ים בתימן. המבצע, שנפתח במרץ, הוא עד כה המהלך הצבאי הגדול ביותר תחת ממשלו של טראמפ, ומטרתו לשקם את חופש השיט והמסחר בים האדום, שהופרו בשל התקפות החות'ים.
מאז תחילת המבצע תקפו הכוחות האמריקניים מאות מטרות, כולל מתקנים ומוקדים בבירה צנעא. טראמפ הצהיר כי ארצות הברית "חובטת בעוצמה" בארגון, ואיים: "לכל הטרוריסטים החות'ים – זמנכם תם. אם תמשיכו, תרגישו גיהינום שלא הרגשתם מעולם". לפי דיווח בניו יורק טיימס, עד כה פגעה ארה"ב בכ-800 מטרות, והעלות הכלכלית של המבצע חצתה כבר את רף מיליארד הדולרים.
הכלכלה של טראמפ
ב-100 ימיו הראשונים בבית הלבן, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הביא את מדיניותו האגרסיבית גם לזירה הכלכלית. הצעד הבולט ביותר היה מימוש האיום שהפריח טראמפ עוד בקמפיין הבחירות שלו, והטלת מכסים בגובה 10% על עשרות מדינות, במטרה להשיג "עצמאות כלכלית", לצמצם את גרעון הסחר ולהגביר את הייצור המקומי. על מדינות רבות, בהן גם ישראל, הוטלו מכסים בשיעור גבוה אף יותר.
שבוע לאחר תחילת יישום המדיניות, ובעקבות ירידות חדות בשווקים, הודיע טראמפ על דחיית חלק מהמכסים ב-90 יום — למעט כלפי סין. בכך אותת על פתיחת מלחמת סחר בין שתי הכלכלות הגדולות בעולם. כיום, היקף המכסים ההדדי בין המדינות הגיע לשיא: מכסים אמריקניים בגובה עד 145% ומכסים סיניים בגובה עד 125%. בשבוע שעבר הודה שר האוצר האמריקני כי "ארה"ב לא תוכל להמשיך את מלחמת הסחר לאורך זמן", וטראמפ עצמו אמר כי המכסים על סין "ירדו באופן משמעותי".
במקביל, טראמפ פתח בעימות מול הבנק הפדרלי, כשהאשים את יו"ר הבנק, ג'רום פאוול, בסירוב להוריד את הריבית. "פיטוריו של פאוול לא יכולים להגיע מהר מספיק", כתב טראמפ ברשת החברתית Truth, ואף כינה אותו "לוזר גדול". למרות שבהמשך הבהיר כי "אין לו כוונה לפטר" את פאוול, המתקפות עוררו חשש להתערבות פוליטית בעצמאות הבנק המרכזי, מהלך הנתפס כפגיעה ביציבות הכלכלית.
השווקים הפיננסיים הגיבו בתנודתיות חדה למהלכיו של טראמפ. אחרי ההכרזה על המכסים, מדדי המניות צנחו, אך התאוששו עם הודעת הדחייה, כאשר מדד ה-S&P 500 רשם את העלייה היומית השלישית בגובהה מאז מלחמת העולם השנייה. איומיו על פאוול גררו שוב ירידות חדות בשוק ופיחות בערך הדולר, והמחישו את חוסר הוודאות הכלכלי שאפיין את תחילת כהונתו של טראמפ.
מלחמות הפנים של הנשיא
שריף חדש בעיר
הבטחתו של הנשיא, דונלד טראמפ, לטפל בהגירה הבלתי חוקית הייתה אחת המרכזיות בקמפיין הבחירות שלו – ומיד עם כניסתו לבית הלבן הוא פעל במהירות כדי ליישם מדיניות אגרסיבית נגד כניסת מהגרים מגבול מקסיקו ולגירוש מהגרים בלתי חוקיים מהמדינה. בתחום הזה טראמפ יכול לרשום לעצמו הצלחה מסוימת: מספר החוצים הבלתי חוקיים בגבול מקסיקו-ארה"ב ירד לשפל של עשרות שנים – הישג משמעותי עבור הנשיא שהציב את אבטחת הגבול בראש סדר העדיפויות.
עם זאת, בכל הנוגע לגירוש מהגרים בלתי חוקיים שכבר נמצאים בארה"ב, התמונה מורכבת יותר. טראמפ התחייב לגרש "מיליוני" מהגרים, אך לפי נתונים שפורסמו בתחילת החודש, בפועל גורשו רק כ-28 אלף בני אדם – ירידה בקצב הגירוש בהשוואה לתקופת הנשיא ביידן.
מדיניות הגירוש של טראמפ עוררה ביקורת נרחבת, במיוחד בעקבות מקרהו של קילמר אברגו גרסיה: גרסיה, ששוהה בארה"ב באופן לא חוקי, גורש בטעות לאל סלוודור ונכלא שם באשמת השתייכות לכנופיה. למרות פסיקות בתי המשפט בארה"ב, כולל פסיקת בית המשפט העליון, להחזיר את גרסיה – ממשל טראמפ סירב לבצע את ההחלטות.
"נכחיד את האנטישמיות"
במהלך קמפיין הבחירות שלו, התחייב הנשיא לבלום את האנטישמיות הגואה במדינה ולטפל בהפגנות הפרו-פלסטיניות, ו-100 הימים הראשונים שלו בבית הלבן הוכיחו את רצינות כוונותיו. התוכנית שלו, שנחשפה לראשונה ב-N12, כללה סנקציות כלכליות, אישומים פליליים וגירוש של גורמים אנטישמיים - וחלקים רבים ממנה כבר החלו לצאת לפועל.
ממשל טראמפ, בהובלת הצוות המיוחד שהקים למאבק באנטישמיות, הכריז מלחמה על הקמפוסים ברחבי ארה"ב, שהפכו למעוזי האנטישמיות. הממשל פתח בחקירה נגד 60 אוניברסיטאות בארה"ב שלטענת הממשל כשלו בלהגן על סטודנטים, תוך שיגור אזהרה מפני צעדי אכיפה. בין היתר הוקפאו 400 מיליון דולר שיועדו לאוניברסיטת קולומביה (שנענתה לדרישות הממשל), מיליארד דולר לאוניברסיטת קורנל, 790 מיליון דולר לאוניברסיטת נורת'ווסטרן ו-9 מיליארד דולר לאוניברסיטת הרווארד.
לצד הסנקציות הכלכליות, הממשל גם עצר ופועל לגרש עשרות סטודנטים שלקחו חלק בפעילות אנטישמית. הממשל גם שלח אזהרה לכמה ערים גדולות, כולל בוסטון, ניו יורק ולוס אנג'לס, שלטענתו כשלו בלהגן על תושביהם היהודים.
קיצוצים קיצוצים קיצוצים
אחת מתוכניות הדגל של ממשל טראמפ ב-100 ימיו הראשונים נגעה לממשל עצמו. בהובלת אילון מאסק, היחידה ליעילות ממשלתית (DOGE) הוציאה את המסור וחתכה בבשר הממשל הפדרלי האמריקני. ב-100 הימים הראשונים של הממשל פוטרו כ-121 אלף עובדים פדרלים בלפחות 30 סוכנויות פדרליות, כך לפי ניתוח של רשת CNN.
הסוכנות שנפגעה באופן העמוק ביותר היא USAID, ולאחר סדרה של קיצוצים דרמטיים בתקצוב ובכוח אדם, הודיע מזכיר המדינה רוביו שהסוכנות, שמספקת סיוע הומניטרי חיוני לעשרות מדינות, תיסגר. מאסק טען תחילה שהסוכנות תחסוך לממשל האמריקני "לפחות 2 טריליארד דולר", אך לאחרונה שינה את ההערכה שלו ל-150 מיליארד.
מלחמת התרבות
חזית נוספת בה התמקד טראמפ היא מלחמתו בתוכניות גיוון, שוויון והכלה (DEI) ובזכויותיהם של טראנסג'נדרים. בשורה של צווים נשיאותיים, טראמפ ביטל את החובה לנקוט במדיניות שמעודדת DEI עבור קבלנים פדרליים, ואסר על בתי ספר ללמד כל תוכן שקשור ל"אידיאולוגיית מגדר" או "תיאוריית גזע ביקורתית".
לצד זאת, טראמפ ביטל את ההכרה וצמצם את ההתחשבות הפדרלית בטראנג'נדרים. כמו כן, בין היתר הנשיא הנחה את הרשויות הפדרליות לנקוט צעדים נגד הליכים רפואיים עבור טראנסג'נדרים, אסר על נשים טראנסג'נדריות להתחרות בספורט נשים ואסר על טראנסג'נדרים לשרת בצבא ארה"ב.
כפסע ממשבר חוקתי
צעדיו של טראמפ בתחילת הקדנציה הראשונה שלו הובילו למאבקים משפטיים בהיקף חסר תקדים, ובארה"ב רבים חוששים שהממשל נמצא רגע לפני התנגשות חזיתית עם הרשות השופטת, שסופה משבר חוקתי. נגד רבים מהצווים הנשיאותיים שהוציא טראמפ נטען שהם מנוגדים לחוקה - לפי מעקב סוכנות הידיעות AP, לא פחות מ-160 תביעות הוגשו נגד צווים נשיאותיים שהוציא טראמפ, ממוצע של יותר מתביעה ביום. 49 מהתביעות התקבלו באופן מלא או חלקי, והצו הנשיאותי לא יצא לפועל. 72 מהתביעות עדיין מתבררות בבתי המשפט האמריקניים.
בין היתר, נבלמו חלק מצעדיו של טראמפ לשנות את חוקי האזרחות במדינה, לקצץ בממשל הפדרלי, להפוך את מדיניות ההגירה לאגרסיבית יותר ולפגוע בזכויותיהם של טראנסג'נדרים.
טראמפ, כמנהגו, תקף בחריפות את בתי המשפט שהגבילו את כוחו, ואף קרא להדיח שופט שפסק נגדו. אמירותיו של טראמפ גרמו לנשיא בית המשפט העליון, ג'ון רוברטס, להוציא הודעה חריגה בה התעמת ישירות עם הנשיא טראמפ, והגן על שופט שהנשיא קרא להדיח. סגן הנשיא ואנס הצטרף למאבק ושיקף את עמדת הממשל בפוסט ברשת X, בו כתב: "שופטים לא רשאים לשלוט בכוח הלגיטימי של הרשות המבצעת".
מוקד הסערה המשפטית היה סביב גירושו של תושב ארה"ב, קילמר אברגו גרסיה, שגורש בטעות לאל-סלוודור. בתי המשפט בארה"ב, כולל בית המשפט העליון, הורו לממשל לפעול על מנת להחזיר את גרסיה לארה"ב, אך הממשל נמנע במופגן מלעשות כן, והגן על החלטתו לגרש אותו. בצעד חריג נוסף, ה-FBI עצר שופטת שלפי החשד סייעה למהגר בלתי חוקי לחמוק ממעצר.
צעד נוסף שעורר חששות חוקתיים הוא האיתות של טראמפ על כהונה שלישית. הנשיא הבהיר שהוא "לא צוחק" כשהוא מדבר על כהונה שלישית, שאסורה בפרוש בחוקה, ואמר ש"יש דרכים לעשות זאת". כל אלה הובילו רבים בארה"ב, כולל מנהיג הדמוקרטים בסנאט, צ'אק שומר, להכריז שארה"ב כבר נמצאת ב"משבר חוקתי".
המצב הפוליטי של הנשיא
למרות ההספק חסר התקדים של טראמפ והתחלת המימוש של רבים מהצעדים אותם הבטיח בקמפיין הבחירות שלו, נתוני התמיכה בנשיא נמצאים בצניחה חדה. לאחר שהגיע לבית הלבן עם מומנטום ונהנה מ-52% תמיכה עם כניסתו לתפקיד, התמיכה בו ירדה בהדרגה ובעקביות. שיעור התמיכה בנשיא "התאפס" ב-10 במרץ, עם 48% תמיכה ו-48% אי-תמיכה. הצניחה המשיכה בחודש וחצי האחרונים, וכעת הוא עומד על 44% בלבד, כך לפי ממוצע הסקרים של הניו יורק טיימס.
סקרים רבים שפורסמו בימים האחרונים מבהירים שהציבור האמריקני אינו שבע רצון מהנשיא שלו, ובעיקר מבקר את ההתמקדות היתרה של טראמפ בסוגיית המכסים. לפי סקר CBS רק 42% מהאמריקנים תומכים במדיניות הכלכלית של טראמפ, אך רובם (56%) תומכים במדיניות הגירוש שלו, וסבורים שהוא מעוניין לבצע שינויים גדולים במדינה.
מספר סערות פומביות טלטלו את הממשל מאז שנכנס לתפקיד, ובראשן פרשת "סיגנלגייט" והתנהלותם של הבכירים הביטחוניים בממשלו. במסגרת הפרשה פתח היועץ המשפטי לביטחון לאומי האמריקני, מייק וולץ, קבוצת צ'אט באפליקציית סיגנל, והוסיף אליה את בכירי הממשל ובטעות גם את העיתונאי, ג'פרי גולדברג. הבכירים האמריקנים דנו בקבוצה הלא מאובטחת במידע מסווג, ובין היתר שר ההגנה, פיט הגסת', פרסם את תוכניות התקיפה בתימן עוד לפני שיצאו לפועל.
הפרשה עוררה סערה בארה"ב, שכן הבכירים סטו מנהלי אבטחת המידע של הממשל. לפי דיווח בניו יורק טיימס, הגסת' אף חשף את פרטי המבצע בקבוצת סיגנל נוספת, בה היו חברים אשתו ואחיו.
למרות שיעור התמיכה הנמוך והפרשות שטלטלו את הממשל, טראמפ ממשיך ליהנות מתמיכה כמעט מוחלטת בקרב חברי המפלגה הרפובליקנית. לצד זאת, הוא נהנה מכך שהמפלגה הדמוקרטית חסרת הנהגה ברורה, והיא ספגה ביקורות רבות על היעדר אופוזיציה מאורגנת ולוחמת.
100 ימיו הראשונים של טראמפ בתפקיד היו מפגן כוח אדיר וחסר תקדים, בעל השפעות ממשיות על החיים בארה"ב ועל העולם כולו. אך 1,400 הימים הבאים הם אלו שימצקו את מורשתו האמיתית, ויקבעו אם ייזכר כנשיא מהפכן או כאפיזודה חולפת בהיסטוריה האמריקנית.