טיול באיראן נשמע כמו חלום רחוק. לשבת לקפה בטהראן, לבקר באתרי עתיקות מהחשובים במזרח התיכון, או לצאת לטרק עוצר נשימה בהרים – אזורים שבימינו מוסתרים בהם בונקרים גרעיניים. אך לא תמיד זה היה כך. לפני עליית משטר האייתוללות, איראן הייתה יעד תיירותי שמשך אליו גם ישראלים, שנהנו מהתרבות, מהנופים ומהכנסת האורחים המקומית. כיום, לנוכח המתיחות הביטחונית והאירועים האחרונים, עולות שאלות קשות: מהו הפוטנציאל התיירותי של איראן והאם עוד יוכל להתממש? ובעיקר, מה עלה בגורלם של תיירים זרים שנקלעו לשם השבוע בעיצומה של מלחמה?
>> איים נשכחים: פעם כולם הגיעו לבקר במדינה שהכי שונאת אותנו עכשיו
מאחורי הווילון הפרסי
תיירים רבים נתקעו בישראל בעקבות המלחמה לאחר שהשמיים נסגרו לחלוטין. מתברר שמצבם של התיירים באיראן לא שונה בהרבה. "בדומה למצב בארץ, גם באיראן כל הטיסות הופסקו, אין טיסות נכנסות ואין יוצאות. למעשה, במשך 45 שנה לא היו טיסות מישראל לאיראן, וכיום, כל הטיסות מישראל הן רק לאיראן", אומר בצחוק רני עמרני, מנהל "רדיו רן" בפרסית ופרשן לענייני איראן, שנולד שם ועלה לישראל בגיל 17.
"תיירים שנמצאים באיראן כרגע יכולים לצאת רק בדרך יבשתית ממדינות כמו פקיסטן, אפגניסטן, עיראק וטורקיה", מציין עמרני. "לצורך ההשוואה, סביב ישראל אין הרבה מדינות ידידותיות ליציאה יבשתית, אבל באיראן יש הרבה יותר אופציות". ולאן מרבית התיירים מתנקזים היום? "כמו האזרחים באיראן, מי שנמצא בטהראן מנסה להתפנות לאחר הצהרות דובר צה"ל וטראמפ. בשאר הערים המצב יותר חופשי, אבל עדיין השמיים סגורים".
מי הם התיירים שמגיעים לאיראן בשנים האחרונות למרות הסכנה? לדבריו של עמרני, מספר התיירים המערביים הלך והצטמצם באופן משמעותי. "היו מקרים שבהם המשטר עצר תיירים שהוא תפס כמרגלים. הם נכנסו לכלא, ורק לאחר מכן המשטר עשה עסקאות עם המדינות שלהם כדי לשחרר אותם. זה פגע בתיירות", הוא מסביר. "תיירים מגרמניה, איטליה ומדינות נוספות הוזהרו שלא להגיע לאיראן, כי היא נחשבת למדינה מסוכנת. התיירות באיראן בירידה למרות שיש בה הרבה מקומות לטייל".
עמרני מרחיב ואומר כי רק תיירים ממדינות שלהן יחסים טובים עם איראן ממשיכים להגיע: "מגיעים מטיילים מטורקיה, פקיסטן, מלזיה, אינדונזיה ומדינות ערב. במיוחד מעיראק, הרבה שיעים עולים לרגל לעיר משהד הקדושה להם. יש גם תיירים מסין ומרוסיה בגלל היחסים הקרובים עם איראן. האיראנים גם לא יעזו לעשות עסקאות חטיפה מול רוסיה או סין".
איראן של אתמול
כשחושבים על איראן עולות מיד אסוציאציות של מלחמות, גרעין, דיקטטורה ופגיעה בזכויות נשים, אך בעבר הייתה לה תדמית שונה לגמרי. איראן נחשבה למדינה מערבית ומודרנית, שזכתה לביקורים של מטיילים רבים מכל רחבי העולם, גם מישראל. "התיירות באיראן שלפני המהפכה הייתה אדירה", מספר עמרני. "השאה האיראני ניסה לפתח את כל המקומות ההיסטוריים ויש הרבה כאלה. הנופים יפים, רמת התיירות הייתה ממש גבוהה. כל מה שרואים היום בטורקיה יש באיראן פי עשרה. זו מדינה שאפשר לחוות בה את כל ארבע העונות בבת אחת: מהרים מושלגים ועד 40 מעלות בדרום".
הארץ העתיקה של איראן מושפעת האתרים היסטוריים מרשימים כמו שיראז, אספהאן ויאזד, חלקם בני יותר מ-3,000 שנה. "היו מגיעים לאיראן אנשים מכל העולם. חוץ מעובדי תעשייה ועובדי מדינה מישראל, שהשתתפו בפרויקטים של נדל"ן, כבישים ותשתיות, היו גם הרבה תיירים ישראלים", אומר עמרני. "אני זוכר שפעם ראיתי פלייר שכתוב עליו 'טיול לטהראן מבן-גוריון. כמה ימים במקומות הכי יפים'.
"יש באיראן מקומות תיירותיים מודרניים כמו טהראן שהיא עיר מאוד גדולה, עם המון אתרים, בניינים ופארקים יפים", אומר עמרני. "למשל, מגדל אזאדי, המגדל הכי גבוה בטהראן. אבל עיקר התיירות באיראן היא ארכיאולוגית והיסטורית, ממש כמו ביוון, רק שבדרך כלל האתרים באיראן הרבה יותר גדולים ומרשימים. אם ניקח את האקרופוליס ביוון, אז באיראן יש מקומות הרבה יותר גדולים ממנו".
גם עבור חובבי הקניות איראן מהווה יעד פופולרי, כך לדברי עמרני: "יש קניונים מאוד גדולים. צריך לזכור שאיראן מאוד מתקדמת. אומנם המשטר קיצוני, אבל המדינה עצמה התקדמה יפה", הוא אומר. "קניון פלדיום בטהראן, למשל, הוא הקניון הכי גדול במזרח התיכון. ובכלל, יש באיראן מותגים שלא מביישים אף קניון בדובאי".
עמרני מתאר גם נופים מרהיבים: "יש באיראן טבע, אולי מהיפים בעולם. מצפון לטהראן יש הרים גבוהים, שאפילו בקיץ אפשר לעשות בהם סקי. הם כל כך גבוהים שיש בהם שלג כל השנה. אני זוכר עוד כילד, שבכל נקודה בטהראן רואים את ההר. האיראנים אוהבים טבע, ויש כמעט בכל מחוז אזור טבעי אחר". עם זאת, לדבריו, המשטר פגע קשות באתרי הטבע בשנים האחרונות. "לצערנו, בגלל אוזלת היד של המשטר, הם בנו סכרים שמנעו ממים להגיע למקומות מאוד חשובים כמו סכר אספהאן. המקום הכי יפה בעיר היה גשר שלושים ושלוש הקשתות, שניצב במקום מרכזי מעל נחל יפהפה. המשטר ייבש את הנחל הענק הזה, שהיה מוקד תיירות נפלא. הם פגעו בטבע, וגם באחד האתרים ההיסטוריים הכי יפים של איראן והכי יפים באספהאן. זה מאוד עצוב לראות את הגשר הגדול עומד במרכז העיר, מעל נהר יבש".
כשהחיג'אב החליף את הביקיני
לישראלים רבים שעלו מאיראן יש זיכרונות חיים מהמקום שבעבר קראו לו בית. "יחד עם הקהילה היהודית היינו עולים להרים בצפון טהראן, למקומות מאוד יפים. בחג הפרסי שמקביל למימונה, ביום השמיני של פסח, כל המשפחות היהודיות היו עולות להרים. היו שם מסעדות על נחל יפהפה בתוך ההר, והמים היו עוברים לך מתחת לרגליים. תמיד היה מזג אוויר ממש טוב, גם בשיא הקיץ כי האוויר הררי", נזכר רני עמרני.
מורין נהדר, זמרת, יוצרת ופייטנית בין-לאומית שחוקרת את מוזיקת הקודש והחול של יהודי איראן, עלתה לארץ כילדה לאחר המהפכה האיסלאמית, אבל מעולם לא שכחה את החיים בארץ ילדותה: "עלינו חסרי כל, רק עם בגדים וקצת קסטות של מוזיקה. עזבנו את הבית הענקי שהיה לנו באיספהאן, בית של ארבע קומות, חצר ענקית, בריכה, מלא עצים וצמחייה", היא מספרת.
"אמא שלי חטפה שוק כשעלינו לארץ", נזכרת נהדר. "הייתה לה הרגשה שהיא הגיעה למדינת עולם שלישי ומטה. איראן הייתה אז כבר מעצמה מודרנית מטורפת. היו שם מותגי אופנה שהגיעו רק אחרי 30 שנה לישראל, ואנשים התלבשו באיראן כמו בז'ורנלים, הכי הוט קוטור. מלבוש חושפני ועד שמלות ערב מפוארות. האופנה האירופית הייתה ממש חזקה. ז'קלין קנדי הייתה רול מודל עבורם עם הסגנון השיקי והנסיכותי. הייתה תחושה של חופש ושגשוג".
כשהיא נשאלת על הקשר שבין היהודים לשאר אוכלוסיית איראן, נהדר מספרת על יחסי שכנות חמים עם המוסלמים. "הייתה לי ילדות מיוחדת ויפה, וקיבלנו יחס מדהים מהשכנים. לאמא שלי היו הרבה חברות מוסלמיות שהיו מדי פעם באות לבקר אותי ומביאות לי מתנות וממתקים. יש כל מיני ממתקים פרסיים מטורפים שאני זוכרת".
ואז הגיעה ההפיכה. משטר האייתוללות עלה לשלטון ואיראן של השאה חדלה מלהתקיים. הכל השתנה מקצה לקצה, והחיים המודרניים שפעם אפיינו את המדינה, הלכו והפכו קיצוניים יותר ויותר. "כשאמא שלי נאלצה לצאת לשוק ולהתעטף בחיג'אב השחור, היא כבר התחילה להרגיש פחות בטוחה", אומרת נהדר. "האסלאם הקיצוני עלה כי לא כולם אהבו את המודרניזציה וההתמערבות של איראן. היו דעות לכאן ולכאן. מי שהיה יותר דתי ואסלאמי פחד מהשחרור של הנשים. הרבה אנשים מצאו שהביקיני של נשים בים, כמשל, מאיים על הצביון הדתי והלאומי שלהם כמדינה מוסלמית".
רגל פה רגל שם
גם היום, למרות השנים הרבות והמרחק הפיזי, נותרו באיראן יהודים שממשיכים לשמור על זהותם ועל מורשתם, בתוך קהילה קטנה ומנותקת לחלוטין מישראל. אבל בשונה מקהילות יהודיות אחרות בעולם, כאן המציאות קשה ומורכבת במיוחד. "באיראן אף פעם לא תרגיש בטוח. תמיד יש אנטישמיות. שידורי רשות השידור האיראנית הם אנטי-ישראליים 24 שעות ביממה", אומר עמרני. "באיראן אין על בתי כנסת סממנים יהודיים ולא ניתן לדעת שיש שם בית כנסת. לוקחים שם כל אמצעי זהירות כדי שלא יפגעו מהמוסלמים". הוא מוסיף ומסביר: "היהודים הצליחו להוציא פסק הלכה באיראן, לפיו להיות יהודי ולהיות ציוני הם שני דברים נפרדים. הם משחקים על זה כדי למנוע פוגרומים. מתחילת המלחמה הקהילה היהודית פרסמה שהיא תומכת במשטר האיראני ומגנה את פשעי הציונות. לדעתי זה כדי שיעזבו אותם. זה לא בגלל שהם שונאים אותנו, אלא כי הם חייבים".
עם היסטוריה ענפה המתפרסת על אלפי שנים, מספרים היהודים על לא מעט אתרים חשובים באיראן גם לדת היהודית. "יש קבר שאומרים שהוא קברם של מרדכי ואסתר. מדובר באתר חשוב ליהודים שומרי מסורת. יש גם את קבר הנביא דניאל, וכמובן בתי כנסת עתיקים", מספר עמרני ונהדר מוסיפה: "האירוע הכי מדהים שחוויתי באיראן הוא כשזכיתי להיות בקבר של סראח בת אשר, הבת של יעקב אבינו. יש המאמינים שהיא זכתה לחיי נצח. זה אתר עלייה לרגל שהגיעו אליו גם גויים ומוסלמים, ובעיקר נשים. אני זוכרת את עצמי עם אמא שלי נכנסת למערת הקבורה הקדמונית בזחילה. הרבה נרות ומלא נשים בוכות ומתפללות. זה ממש כמו עלייה לבית מקדש".
יחד עם החשש מפני מה שעלול להתרחש כעת, מתעוררת תקווה. אולי יום אחד יוכלו אותם יהודים איראניים לחזור לבקר בארץ שהשאירה בהם חותם. "אני מתגעגעת. ישראל זו המדינה שלי, אבל יש סקרנות וגעגוע לראות מה השארנו מאחור", אומרת נהדר בהתרגשות. "אני יכולה להתגבר על הגעגוע דרך המוזיקה והאומנות, אבל זה כמו לחפור בפצע, וככל שעושים את זה יותר מבינים כמה רוצים עוד ומתגעגעים.
"אני בטוחה שישראלים ואנשים מכל רחבי העולם ירצו לבקר. איראן מאוד מסקרנת, למרות הגרעין והאייתוללות. צריך לזכור שיש שם הרבה אנשים שפויים ומדהימים, אינטלקטואלים ואומנים. התרבות, האנשים והמסורת המדהימה הם כרגע בני ערובה של שלטון. יש קהילות ענקיות של גולים איראנים בגרמניה, בצרפת, בארה"ב ובכמעט כל מקום. כולם מחכים לשנייה שמישהו ייתן להם אור ירוק לחזור".
עבור רבים שגדלו שם, איראן היא לא רק סמל פוליטי, היא גם זיכרון חי, אישי ונוגע, שעדיין בוער בלב. "אני מאוד רוצה לחזור לבקר. אם המשטר ייפול אני אבכה מרוב התרגשות", אומר עמרני. "אני ציוני ואוהב את ארץ ישראל, אבל אין מה לעשות נולדתי ובאתי משם, מהרחוב ומהתרבות. אם המשטר ייפול, אף אחד כבר לא ייסע לטורקיה, יוון או דובאי. המחירים הרבה יותר זולים ואני בטוח שישראלים יאהבו את המדינה. אני בטוח שברגע שאיראן תהיה משוחררת וחופשית, לפחות 60 אחוזים מתיירות העולם תלך אליה. זו מדינה שהייתה חסומה לעולם במשך 45 שנים, וכשהיא תפתח שוב את שעריה, כולם יגיעו לראות את איראן".