אם עדיין מנסים להבין בדיוק מה ההישגים הצבאיים בתחום הגרעין והבליסטיקה, בתמונת הניצחון חסר מה שהכי בולט לעין, גם בלי לוויין ריגול או מודיעין חשאי: ח'אמנאי עדיין על הכיסא, שלטון האייתוללות עומד - והעם האיראני לא שטף את הרחובות כדי להוריד אותו.
לענק האיראני, ששטחו גדול יותר מפי 70 מישראל, יש עבר מאוד סוער ורווי מהפכות - כמה גדול, ככה שברירי. ב-1953, מתרחשת מהפכה שמתודלקת על ידי ארצות הברית ובריטניה משיקולי כלכלת נפט. המהפכה בסופו של דבר מביא להפלתו של המשטר הלכאורה דמוקרטי שם ולהמלכתו של השאה, "מלך" בפרסית, על איראן.
קצת יותר מ-20 שנים אחר כך מודח מי שנתפס כבובה ראוותנית ומושחתת של המערב, לטובת העריצות האיסלאמית הקיצונית, ששולטת באיראן עד היום. אגב, רבים מאוד מהמפגינים אז, ממש-ממש לא התכוונו לתוצאה הזאת.
ב-2009 פרצה מהפכה שהציתה הרבה תקוות במערב. זה התחיל במחאה על זיוף תוצאות הבחירות לנשיאות לטובת המועמד השמרן של ח'אמנאי, ומי שנבחר היה מכחיש שואה בשם מחמוד אחמדינג'אד. המונים שטפו את הרחובות והרסו סמלי שלטון, אך מולם עמדו הבריונים של הבסיג', אותה מיליציה אלימה של המשטר - זו שישראל תקפה עכשיו חלק מהמפקדות שלהם. המחאה אז נשברה - והשלטון נותר איתן.
עשור אחר כך, שוב יוצאים ההמונים האיראנים נגד שלטון האייתוללות. ברקע, המצב הכלכלי הקשה בגלל הסנקציות בהובלת ארה"ב, שהובילו לזינוק במחירי המזון והדלק, לצד אבטלה גואה. ערך הריאל, כמו היום אגב, צנח לרצפה. אך שוב - הציפיות הגבוהות בעולם נכזבות וההפגנות מדוכאות בדם.
לפני קצת יותר משנתיים פורצת מהפכת החיג'אב. הסיבה: מפגינה שהוצאה להורג כי לא חבשה את החיג'אב שלה באופן מספיק צנוע - כמו שמורים חוקי המדינה. ח'אמנאי פסק שההפגנות, שהובלו ע"י נשים בהתחלה, הן מזימה זרה וציונית - והן דוכאו בכוח גדול ובהרוגים.
מדוע כל המחאות נכשלו?
יותר מ-90 מיליון אזרחים יש באיראן, אך לפי ההערכות בקושי 20 אחוזים תומכים במשטר. אז איך הוא בכל זאת שורד אם ארבעה מתוך חמישה איראנים בכלל לא רוצים אותו?
אבנר וילן, בכיר לשעבר במערכת הביטחון ומומחה לאיראן, אמר לחדשות 12: "הסטטיסטיקה מדברת על 3.5 אחוז מהעם שצריכים לצאת לרחוב כדי שמשטר ייפול. ככה זה נובע ממחקרים על מהפכות, ובאיראן לא הגיעו ל-3.5 אחוזים. בנוסף, מעמד הביניים שמוביל את המהפכה הלך והצטמק, ולכן זה נהיה יותר ויותר קשה. הרבה מאוד עזבו לחו"ל, הרבה מאוד עכשיו צריכים לדאוג לצרכים הבסיסיים שלהם".
ד"ר תמר עילם גינדין, מומחית לאיראן במרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי, סיפקה הסבר נוסף: "בשלוש המחאות האלה, חברים אישיים שלי אמרו שאנשים שהרביצו להם ברחוב דיברו ביניהם ערבית לבנונית. כלומר, מערך הפרוקסי לא היה רק טבעת סביב ישראל - אלא גם מקור לכוחות עתודה לדיכוי הפגנות. בישראל אנחנו רגילים שאלימות כלפי מפגינים זה מכת"זית, אצלם אלימות כלפי מפגינים זה אש חיה. האנשים שעברו עינויים בבתי הכלא היו מגיעים לבתי חולים והרופאים היו בוכים".
פרופ' עוזי רבי, חוקר בכיר במרכז דיין לחקר המזרח התיכון שבאוניברסיטת תל אביב, הוסיף: "היה חסר מנהיג מוסכם ומקובל שמתרומם מעל המחנה ואומר לשלטון הקיים 'זה אני מולך עם כל הגוורדייה שיש לי'. גם לא הייתה תשתית - למשל שוטרים וחיילים, שצריכים בסופו של דבר לצאת נגד בני המשפחות שלהם. בסוף עוברת להם מחשבה שנייה בראש".
למה העם האיראני לא יצא הפעם לרחובות?
אי אפשר להתעלם מכך שישראל קיוותה להצית את הניצוץ למהפכה. על פניו זו נראתה משימה לא מאוד קשה. גם ללא המלחמה עם ישראל, שלטון האייתוללות נלחם ברייטינג נמוך במיוחד מבית. עד כמה יכולים איראנים צעירים וליברלים או נשים להזדהות עם אנשי דת מזוקנים, פונדמנטליסטים ושמרנים - כאלו שעוצרים את הקדמה ומבודדים את המדינה?
יותר מכך, הרי עוד לפני שחיל האוויר הפיל את הפצצה הראשונה, הכלכלה האיראנית נמצאת בצרות אדירות. אספקת החשמל חלקית מאוד, יש בעיות קשות באספקת מים, האינפלציה דוהרת, המטבע מתרסק והעם מובטל ורעב. אז למה בעצם העם האיראני לא הרים את הכפפה?
"ההתערבות החיצונית כשלעצמה עלולה להיות חרב פיפיות", אמר פרופ' רבי. "היא יכולה לאחד את הציבור עם המשטר הקיים שמותקף מבחוץ - וזה מוטיב מאוד חזק בהיסטוריה האיראנית. גם מדינה כמו ארה"ב לא חוותה גן של שושנים כשהיא ניסתה לעשות את זה בעיראק, באפגניסטן או בוויטנאם. לכן, יש פה את הסינדרום המאוד מסוכן הזה".
ד"ר גינדין המשיכה: "זה קצת קשה לתכנן הפגנות כשהמדינה תחת הפצצות והפגזות. כשחצי מתושבי טהראן עוזבים אותה כדי להציל את נפשם קודם כול, אז מה הם יגידו? 'בואו נפגין עכשיו מול מטה משמרות המהפכה?' שעה לפני ישראל כ"ץ יגיד 'תפנו את המקום - אנחנו רוצים להפציץ'".
מה הסיכוי שהמערכה התחילה לגלגל מהפכה?
הנשיא טראמפ דיבר נגד שינוי השלטון כי זה ייצור כאוס - לחלוטין הפוך מהתקווה בישראל. אבל השאלה אם בכלל אפשר לייצר מהפכה בלחיצה על כפתור. האם ייתכן שבעצם ישראל, שבמובן מסוים הוכיחה שהמלך הוא עירום, הניחה את הגפרור הראשון שעוד ידליק בעתיד הקרוב או הרחוק בערה גדולה?
פרופ' רבי הבהיר: "אין דבר כזה מעבדה שבה רוקחים מהפכה במקום אחר - זה פשוט לא קיים. אמר לנו טולסטוי דבר מאוד חשוב על כך: מהפכה יוצאת לדרך בלי הודעה - אלא ברגע שאנשים פחות או כבר לא מפחדים. ישראל יצאה לעשות את העבודה, ובביצועים המופלאים שלה נחשפו חולשותיו של המשטר".
וילן המשיך: "מי שבסוף יעשה את המהפכה זה העם בעצמו. אני לא רוצה להתנבא מתי זה יקרה - זה יכול לקרות מחר בבוקר וזה יכול לקחת גם עשר שנים".
ד"ר גינדין הוסיפה: "אני לא חושבת שישראל זרקה גפרור, אני חושבת שישראל שמה את כל הרכיבים בסיר וצריך עכשיו גפרור. הם נורא מאוכזבים שלא הרגנו את ח'אמנאי - יש ממש דיבור על תחושה של בגידה בכל הנוגע להפסקת האש הזו. כשהרפובליקה האיסלאמית עדיין חיה, אנחנו בעצם משאירים את העם האיראני יותר חשוף עם שלטון מושפל שירצה לנקום. הדיכוי עכשיו הרבה יותר אכזרי. אני מאמינה שאחרי המהפכה הבאה יציינו גם את 13 ביוני 2025".
המשטר מנסה להתייצב
אבק ההפצצות עדיין לא שקע, אבל באיראן כבר מתפנים לטפל בדבר הכי משמעותי מבחינתם - יציבות המשטר וביטחונו, בטח לנוכח כך שהמנהיגים גילו שהם חדירים ושקופים לחלוטין בפני המודיעין הישראלי. מה שאפשר לראות עכשיו זה התחלה של שיקום ההתרעה מבית: למשל, אתמול הוצאו להורג שלושה כורדים איראנים שהואשמו לפני שנים בסיוע למוסד.
בנוסף, בני משפחות ועורכי דין של אסירים מכלא "אווין" הידוע לשמצה שהופצץ ע"י ישראל - אומרים שהם חוששים מאוד שהמשטר פשוט יצבע את כולם בצבעים של משת"פים עם ישראל ויבוא איתם חשבון. במקביל, האיראנים אומרים ש-700 בני אדם נעצרו בחשד שסייעו למוסד באופן אקטיבי. כמו כן, אלפים ואולי אפילו רבבות של אזרחים באיראן קיבלו ביממה האחרונה מסרונים לטלפונים שמזהירים אותם לבל ישתפו פעולה עם ישראל. יותר מכך, את אותם אזרחים מזהירים לנוכח העובדה שהם נכנסו לחשבונות ישראליים ברשת ועשו להם לייקים. מדובר בציד מכשפות אמיתי, והמשטר הפרנואידי של הרפובליקה האיסלאמית מגלה שהפרנויה - אכן הייתה במקום.