בישראל מצפים בנשימה עצורה לראות אם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ יורה על תקיפה צבאית אמריקנית באיראן, בעיקר בדגש על פגיעה במתקן הגרעין התת-קרקעי בפורדו. כל ההערכות מצביעות על כך שישראל לא תוכל לפגוע בצורה קשה בתוכנית הגרעין של איראן ללא מעורבות צבאית אמריקנית ישירה. בזמן שהמתח הזה עולה, ותקיפה אמריקנית באיראן נראית כדבר שהולך ומתקרב, בארה"ב מתחזק הוויכוח – האם טראמפ בכלל יכול לקבל החלטה כזו על דעת עצמו.

שורה של חברי קונגרס משתי המפלגות בארה"ב פועלים בימים האחרונים כדי להגביל את כוחו של הנשיא לתקוף באיראן ללא אישור הקונגרס, על בסיס הטענה, שמעוגנת בחוקה, שרק לבית המחוקקים יש סמכות להכריז על מלחמה. בארה"ב מעריכים שההצבעה הראשונית על ההצעה להגביל את כוחו של הנשיא תתרחש כבר בימים הקרובים, אך שהיא לא תזכה ברוב הדרוש והנשיא צפוי להתגבר עליה.

במאמר מערכת שפורסם בניו יורק טיימס נטען שטראמפ מחויב להביא כל החלטה על תקיפה מכל סוג שהוא באיראן – לאישור הקונגרס. "החלטה לתקוף באיראן ללא אישור הקונגרס", נכתב, "תהיה הכרה בעובדה שרוב הציבור האמריקני מתנגד למהלך כזה". בניו יורק טיימס נכתב כי כל תקיפה אמריקנית באיראן משמעה הכרזת מלחמה, שמחייבת את אישור הקונגרס. 

דונלד טראמפ (צילום: reuters)
דונלד טראמפ|צילום: reuters

החובה לאישור הקונגרס

הריסון על כוחו של הנשיא להשתמש בכוח צבאי עוגן ב-1973 אל מול התנגדותו של הנשיא ניקסון. נשיאים בעבר אכן פנו לקונגרס כדי לאשר מלחמות וכדי לקבל תמיכה ולגיטימציה ציבורית, אך במקרים אחרים נשיאים לא היססו להישען על מקורות סמכות אחרים ולנקוט פעולות צבאיות ללא אישור הקונגרס, תוך הימנעות מלהכריז עליהם כ"מלחמה" של ממש.  ב-15 השנים האחרונות מחוקקים ניסו להגביל את כוחם של אובמה וטראמפ לערב את ארה"ב בסכסוכים צבאיים, אך השניים הצליחו להתגבר על ניסיונות אלו.

הדילמה מורכבת אך הכללים ברורים, נכתב בניו יורק טיימס. תקיפה אמריקנית באיראן לא תהיה "פעולת שיטור" או "מבצע צבאי מוגבל" - זו תהיה מלחמה במלוא מובן המילה. ולפי החוקה האמריקנית, רק הקונגרס מוסמך להכריז על מלחמה.

הפצצת חיל האוויר באיראן

הכללים חדים ומוגדרים: איראן לא תקפה את ארצות הברית, ולכן אין זה מקרה של הגנה עצמית מיידית שמתיר לנשיא לפעול באופן חד-צדדי. יש זמן מספיק לקיים דיון ציבורי מלא בקונגרס - הגוף שמייצג את העם האמריקני.

חברי קונגרס משתי המפלגות מתארגנים כבר עכשיו. ביום שלישי, המחוקק הרפובליקני תומס מאסי מקנטקי הגיש החלטה בבית הנבחרים המחייבת אישור קונגרס לכל פעולה התקפית באיראן. הסנטור הדמוקרטי טים קיין מווירג'יניה הגיש הצעה דומה ביום שני.

תקדימים היסטוריים

לא מדובר בחידוש, אלא במסורת ארוכת ימים בהיסטוריה של ארה"ב. אפילו ביום שלאחר הפצצת פרל הארבור ב-1941, שני בתי הקונגרס הכריזו מלחמה. בווייטנאם, למרות המורכבות, נכתב בניו יורק טיימס, הנשיא לינדון ג'ונסון דאג לקבל את החלטת מפרץ טונקין מהקונגרס ב-1964. הקונגרס גם אישר את השימוש בכוח בעיראק ב-1991 וב-2002, ובאפגניסטן ב-2001.

ח'אמנאי המנהיג העליון של איראן (צילום: רויטרס)
צילום: רויטרס

המסורת הדו-מפלגתית הזו מעוגנה היטב. ב-2013, הסנטור הרפובליקני טד קרוז מטקסס הצהיר בצורה נחרצת שלנשיא אובמה אין סמכות להורות על תקיפה צבאית בסוריה ללא אישור הקונגרס. "זה יהיה נגד החוקה," אמר אז קרוז.

 ביקורת על הרחבת הסמכות הנשיאותית

בעשורים האחרונים, נשיאים ניסו לעקוף את החובה הזו על ידי הסתמכות על חוקי הרשאה ישנים מ-2001 ו-2002 (הסמכות להפעיל כוח צבאי – AUMF) כדי להצדיק משימות נגד ארגוני טרור בסומליה, סוריה ותימן. אבל זו הרחבת סמכות בעייתית.

מלחמה נגד איראן - מדינה ריבונית, לא ארגון טרור - אינה מוצדקת לפי הטענות על ידי חוקים בני עשרות שנים שנכתבו לסוג אחר לגמרי של עימות צבאי. המקרים האלה היו מלחמת ברירה עבור ארה"ב בנקודת הזמן הנוכחית.

עמדת הציבור בארה"ב

המתנגדים בארה"ב לתקיפה צבאית באיראן מבססים את הדרישה שלהם להליך מסודר בקונגרס על נתונים ברורים שקובעים כי הציבור בארה"ב מתנגד למהלך כזה. סקר של מכון המחקר הנחשב YouGov ומגזין האקונומיסט שפורסם השבוע מצא כי 60% מהאזרחים האמריקנים מכל קצוות הקשת הפוליטית חושבים שהצבא האמריקני צריך שלא להיות מעורב בעימות בין ישראל לאיראן.

יתרה מכך, הסקר מצא שרוב תומכי טראמפ עצמם מתנגדים למעורבות צבאית אמריקנית. הסקר מצא ש-53% מהבוחרים שתמכו בטראמפ ב-2024 אינם רוצים שארה"ב תצטרף למתקפה הישראלית באיראן. רק 19% מאלו שאמרו שהצביעו לטראמפ בבחירות האחרונות תומכים במעורבות צבאית אמריקנית, ו-63% רוצים שהממשל "יעסוק במשא ומתן עם איראן על תוכנית הגרעין שלה".

הנשיא טראמפ והמגיש טאקר קרלסון (צילום: רויטרס)
צילום: רויטרס

לעומת זאת, בסקר של מכון GrayHouse שתוצאותיו שותפו עם סנאטורים רפובליקנים, קיימת בקרב תומכיו של טראמפ תמיכה גדולה בפעולה צבאית בארה"ב. על פי הסקר הזה, 73% מתומכי טראמפ בבחירות 2024 אומרים שלא ניתן לסמוך על איראן שתכבד הסכמים דיפלומטיים. 72% אמרו שהם תומכים בפעולה צבאית אמריקנית ישירה - אם היא נחוצה כדי למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני. 83% מהנשאלים אמרו שהם תומכים במתקפות של ישראל שנועדו למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני או לפגוע באתרים צבאיים.

79% מתומכי טראמפ שנשאלו בסקר GrayHouse אמרו שהם תומכים בשליחת נשק התקפי לישראלי כדי לתמוך בפעולות באיראן ו-91% תומכים בשיתוף מודיעין עם ישראל כדי לסייע לה בהגנה. בשאלה נוספת, 89% אמרו שהם מודאגים במידה משתנה מהאפשרות שאיראן תשיג נשק גרעיני.

סקר נוסף של Yougov מחודש אפריל מצא ששמונה מכל עשרה אזרחים אמריקנים מעדיפים פתרונות דיפלומטיים או מהלך של החרפת הסנקציות הכלכליות במטרה להתמודד עם תוכנית הגרעין של איראן.

סערה בתנועת MAGA

טראמפ עצמו טען אתמול בשיחה עם כתבים כי "התומכים שלו" תומכים בפעולה צבאית אמריקנית באיראן. למרות זאת, לאורך כל מערכת הבחירות וגם לאחר שנכנס לבית הלבן הקפיד טראמפ לומר שהוא "נשיא של שלום" וכזה המסיים מלחמות ולא מתחיל אותן.

ולמרות טענותיו של הנשיא, רבים מתומכיו, חברי תנועת MAGA (אמריקה תחילה), מזוהים עם מדיניות בדלנית וכזו הגורסת שעל ארה"ב לצמצם את מעורבותה ופעילותה ברחבי העולם, במיוחד זו הצבאית. כך למשל, סגן הנשיא ג'יי-די ואנס משמש כסמן בולט של הגישה הזאת, לצד טולסי גבארד, ראש המודיעין הלאומי של ארה"ב.

הקונגרס האמריקני, ארה
צילום: רויטרס

נראה שהמחלוקת האידאולוגית זלגה עמוק גם לתוך קהילת המודיעין. ישראל שיגרה מספר אזהרות והערכות מודיעיניות לארה"ב לפני התקיפה, לפיהן איראן מתקרבת במהירות לנקודת ה"אל-חזור" מבחינת פיתוח הנשק הגרעיני שלה. אבל המודיעין האמריקני הגיע למסקנה שונה: לא רק שאיראן לא מנסה באופן פעיל להשיג נשק גרעיני, אלא גם שהיא רחוקה עד 3 שנים מלהיות מסוגלת לשגר נשק כזה, כך לפי דיווח ב-CNN. 

לעומת הערכת המודיעין האמריקני, פיקוד המרכז האמריקני סיפק הערכה שונה וקודרת יותר, לפיה איראן קרובה לפצצה, וגורם נוסף אמר לרשת ש"איראן הכי קרובה שאפשר לנשק גרעיני. אם היא הייתה רוצה פצצה, יש לה את כל מה שצריך".

סטיב באנון, לשעבר יועצו ומקורבו של טראמפ, ומי שבמידה רבה מייצג את תנועת MAGA מקרב תומכי טראמפ, הביע תמיכה בפעולה צבאית אמריקנית באיראן.

הטיעונים בעד ונגד

בניו יורק טיימס מצביעים על שורה של טיעונים קשיחים לתמיכה בפעולה צבאית: ממשלת איראן היא כוח זדוני בעולם ועשתה התקדמות משמעותית לקראת השגת נשק גרעיני. עוד הדגישו כי רק בשבוע שעבר הכריזה הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית שאיראן מפירה את התחייבויותיה במסגרת הפיקוח אחר תוכנית הגרעין שלה.

"אבל יש גם טיעונים חזקים נגד תקיפה", נכתב. רק עשור לפני כן הסכימה איראן להסכם גרעין עם ממשל אובמה שכלל בדיקות ומדיניות אחרת כדי לשמור על תוכניות ההתעצמות הגרעינית שלה בשליטה. בהתחשב בחולשת איראן היום לעומת הימים ההם, נכתב, בזכות הפגיעה בשלוחי הטרור של איראן כמו חמאס וחיזבאללה בידי ישראל, ממשל טראמפ מחזיק בעמדת מיקוח טובה להשיג אפילו הסכם טוב יותר.

קריאה לדיון ציבורי

תקיפה באיראן תהיה מלחמת ברירה עבור ארצות הברית בנקודת הזמן הזו. החלטות על מתי וכן לצאת למלחמה הן לעתים קרובות קשות ותמיד חשובות. מסיבות אלה, החוקה לא מפקידה אותן באדם אחד, אפילו לא בידי הנשיא שמשמש כמפקד העליון של הצבא.

 תקיפה בטהראן (צילום: AP)
תקיפה בטהראן|צילום: AP

"הדרישה לדיון בקונגרס אינה רק נוהל בירוקרטי - זו הגנה דמוקרטית מהותית". סירוב להעביר את הנושא להצבעה בקונגרס היא הודאה שהציבור האמריקני לא תומך במלחמה זרה נוספת עם מטרה לא מוגדרת וללא תוכנית למה יקרה הלאה. ההיסטוריה הקרובה של מלחמות לשינוי משטרים אינה מעודדת, במיוחד במזרח התיכון.

העם האמריקני ונציגיו הנבחרים חייבים לקבל את המילה שלהם במה שעשוי להפוך לעוד פרק דרמטי בהיסטוריה של המזרח התיכון. הזמן הגיע לדיון הציבורי החיוני הזה.