לאורך שנים רבות נודעו מדינות צפון אירופה בעיקר בזכות מאמצי השלום שלהן ואורח החיים הנעים והשליו שהן מציעות, תוך התרחקות מעימותים וסכסוכים צבאיים. כעת, הן משנות את המצב באופן דרמטי ומובילות את אירופה בהתעצמות צבאית חסרת תקדים.
הסיבה לשינוי המפתיע נעוצה בשני חששות כפולים מרכזיים - מצד אחד התוקפנות הרוסית, התעצמותה הבלתי פוסקת של רוסיה וההערכה הגוברת באירופה כי פוטין מתכנן להמשיך בעתיד ולפגוע במדינות נוספות ביבשת. מנגד, אי-הוודאות לגבי מחויבותו של הנשיא טראמפ להגנה על בעלות בריתו באירופה. טראמפ לא היסס בחודשים האחרונים להגיד שהוא לא יהיה מחויב בכל תנאי לסעיף 5 של נאט"ו, הקובע הגנה הדדית על חברות שמותקפות, למרות ניסיונות לשדר שהוא ממשיך להיות מחויב לביטחון היבשת.
מעצמה צבאית חדשה
ארבע המדינות הנורדיות המרכזיות - פינלנד, שוודיה, דנמרק ונורווגיה - נמצאות בחזית התמיכה הצבאית באוקראינה ביחס לגודל אוכלוסייתן. במקביל, הן פועלות להקמת מערך ביטחוני אזורי חדש שיהיה פחות תלוי בארה"ב. במידה מסוימת המדינות הללו, חברות בנאט"ו, פועלות להקים דה-פקטו ברית ביטחונית חדשה ונועזת יותר בצפון אירופה, כפי שעולה בדיווח של וול סטריט ג'ורנל.
אף שכל אחת מהמדינות הנורדיות לבדה תתקשה להתמודד צבאית מול רוסיה, יחדיו הן מהוות כוח משמעותי. הכלכלה המשותפת שלהן בגודל דומה לזו של מקסיקו, וכמעט זהה לזו של רוסיה עצמה. בעקבות הצטרפותן של שבדיה ופינלנד לנאט"ו, המדינות הנורדיות החלו לאחד חלק מכוחותיהן הצבאיים.
"לראשונה מאז איחוד קלמאר במאה ה-15, למדינות הנורדיות יש מדיניות ביטחון מאוחדת," אמר ינס סטולטנברג, עד לאחרונה מזכ"ל נאט"ו וכיום שר האוצר של נורווגיה. "הן הכירו בחשיבות העמקת שיתוף הפעולה הצבאי ביניהן באופן שלא ראינו מאות שנים."
שילוב היתרונות
לכל מדינה נורדית יש את היתרונות הייחודיים שלה בתחום הביטחוני:
- שוודיה מתגאה בתעשייה ביטחונית מתקדמת המייצרת צוללות, טנקים ומטוסי קרב על-קוליים.
- נורווגיה מחזיקה ביכולות מעקב ולוחמה ימיות מתקדמות באזור הארקטי.
- פינלנד מציגה אחד מהצבאות הגדולים וכוחות הארטילריה המרשימים ביותר באירופה ביחס לגודל האוכלוסייה, בהיקף של כ-900 אלף חיילים, עם יכולת לגייס בתוך שבועות מאות אלפים לשירות פעיל.
- דנמרק מובילה בתחום הכוחות המיוחדים, עם ניסיון עשיר בפעילות באזורי הלחימה המסוכנים ביותר באפגניסטן ובעיראק.
שותפות אווירית ותוכנית משותפת
המדינות הנורדיות איחדו את חילות האוויר שלהן והקימו מפקדה אווירית נורדית משותפת ב-2023. בשנה שעברה הן הציגו חזון להגנה משותפת עד 2030 במסגרת שיתוף הפעולה ההגנתי הנורדי שזכה לשם Nordefco.
המהלכים הללו מפצים על עשורים של צמצום צבאי והליכה לאחור שהחל לאחר סיום המלחמה הקרה. הצורך בהתעצמות צבאית מחודשת התחזק על רקע אמון הולך ופוחת באמינותה של ארה"ב כבעלת ברית תחת ממשל טראמפ, אך אפילו עוד הרבה לפני כן – כבר עם פלישתה של רוסיה לאוקראינה.
דנמרק בחרדה
בשום מקום בצפון אירופה לא מורגשת התובנה הזו יותר מאשר בקופנהגן, שנמצאת בחזית העימות של אירופה עם טראמפ על רקע האיומים של הנשיא האמריקני לספח את גרינלנד, טריטוריה דנית עצומה. ההחלטה של דנמרק בפברואר להגדיל את הוצאות הביטחון ב-70% במהלך השנתיים הקרובות - כולל בגרינלנד - היא "ביטוי לפאניקה", לדברי פיטר ויגו יאקובסן, פרופסור חבר במכללה הצבאית המלכותית הדנית.
"דנמרק נמצאת בלחץ של זמן כי איבדנו את האמון באמריקנים. הסיבה שזרקנו את עצמנו לשיתוף פעולה נורדי בכזו להיטות היא שאנחנו לא יכולים להגן על עצמנו. ואם נאט"ו לא יכולה לעשות זאת, המדינות הנורדיות הן אלטרנטיבה", אמר יאקובסן.
תומכות באוקראינה
המדינות הנורדיות בולטות בתמיכתן באוקראינה. נורווגיה, שספגה ביקורת על תת-הוצאה ביטחונית למרות שהיא יושבת על קרן העושר הריבונית הגדולה בעולם בשווי 1.5 טריליון דולר, הודיעה לאחרונה על הכפלת התמיכה שלה בקייב, ליותר מ-8 מיליארד דולר ב-2025.
דנמרק, שתרמה את כל התחמושת הארטילרית שלה לאוקראינה, גיבשה תוכנית למימון חוזים בין ממשלת אוקראינה לבין חברות הגנה דניות כדי לייצר נשק המותאם לצרכי שדה הקרב המשתנים - גישה המכונה "המודל הדני".
תכנית חירום לעתיד
עבור המדינות הנורדיות, שיתוף הפעולה המתהדק ביניהן משמש גם כ"תכנית ב'" אם נאט"ו לא תתפקד כראוי תחת טראמפ, כפי שמופיע בסיוטים של רבות ממדינות אירופה. מאטי פסו, חוקר בכיר במכון הפיני ליחסים בין-לאומיים, אמר: "זו תכנית ב' פוטנציאלית אם נאט"ו לא תעבוד."
גוש נורדי מאוחד עשוי גם לשמש כמודל לקבוצות אחרות של מדינות, כמו למשל סביב הים השחור, וכפוליסת ביטוח לעתיד אם הברית הטרנס-אטלנטית תתפרק תחת טראמפ. האיחוד הביטחוני דה-פקטו במדינות הנורדיות מגיע על רקע הגברת ההיערכות ושיתוף הפעולה הביטחוני סביב הים הבלטי, שהפך לגזרה חמה וסוערת במאבק של אירופה נגד רוסיה.