מאז סיום המלחמה עם ישראל, השתנו חייהם של רבים מתושבי איראן. המאבק של השלטונות האיראניים בציבור האיראני המקומי הולך ומעמיק, וגם פעולות בסיסיות כמו לנוע ממקום למקום ולהגיע למקום העבודה הפכו למשימה קשה במיוחד. תושבי טהראן סיפרו לטלגרף הבריטי כי ברחבי הבירה טהראן פרוסים מחסומים ועמדות בידוק, והעיר הפכה למעין "מבוך של עמדות צבאיות, עם חיילים חמושים ועצבים חשופים".
"עוצרים אותי באותו מחסום כל יום", סיפר ג'וואד, מהנדס תוכנה בטהראן. "יש מחסומים בכל כיכר. כולם חמושים, כולם חשדניים". המציאות הזו, עבור רבים באיראן, הפכה לשגרת חיים מאז סיום 12 ימי הלחימה שכללו מתקפות אוויריות של ישראל וארצות הברית. מאז הפסקת האש המתוחה - השלטון האיראני משדר פניקה קיומית ומפעיל את אחד ממבצעי הדיכוי הביטחוני החריפים ביותר שידעו שם בשנים האחרונות.
חשש תמידי מהתנקשות
גורמים לשעבר בקהילת המודיעין האיראנית אמרו לטלגרף: החשש מהתנקשות בבכירים הוא יומיומי ומוחשי. על פי מקורות שונים, גנרלים ובכירים צבאיים נאלצים להחליף דירות מסתור בכל לילה ולנתק מגע מטלפונים סלולריים - אפילו לשיחות קצרות. "הם חיים כמו לוחמי מחתרת במדינה שלהם", אמר גורם רשמי איראני לשעבר. "כל לילה דירה אחרת, בלי סמארטפונים, בלי כלום. הפחד מהמוסד כבר נמצא מתחת לעור".
התחושות הללו אינן נטולות בסיס. איראן הודתה כי במהלך הלחימה חוסלו בכירים צבאיים באמצעות תקיפות מדויקות של ישראל, ולפי הודאותיה - גם באמצעות הפעלה של רשתות ריגול שפעלו על הקרקע.
מאז סיום הלחימה, מאות אזרחים נעצרו בחשד לשיתוף פעולה עם המוסד - חלקם כבר הוצאו להורג במשפטים מהירים, במה שזכה לגינוי בין-לאומי כ"משפטי ראווה לא הוגנים". הדאגה והחשש באיראן מפעילות ישראל היא גדולה במיוחד. אותו גורם לשעבר אמר כי "ברור שמעבר ליכולות האוויר, הטילים והמל"טים של ישראל - רשת ריגול של המוסד עדיין פעילה על הקרקע".
עוצר, פחד וחוסר יציבות
תקריות חמורות, כמו ירי קטלני של כוחות הביטחון על משפחה תמימה סמוך לבסיס צבאי לאחרונה במרכז איראן, שהסתיים במותם של זוג צעיר ובתם בת ה-5, רק מגבירות את תחושת החרדה. שני בני משפחה נוספים עדיין מאושפזים במצב אנוש. ברשתות החברתיות האשימו תושבים את השלטון כי הוא "נוקם באזרחים על ההפסד לישראל".
במיוחד קשה המצב באזורי המיעוטים - כמו העיר סאקז שבכורדיסטן, שם מורגשת נוכחות כבדה של משמרות המהפכה, מיליציות בסיג' וכוחות משטרה. תושבים מדווחים על מחסומים בתוך הערים, מעצרים שרירותיים והיעלמות של עצורים ללא כל מידע על מיקומם או סיבת המעצר. מתנגדי משטר מאשימים כי טהראן מנצלת את המצב החדש, בחסות המאבק במשתפי פעולה עם האויב לכאורה, כדי להגביר מאות את הדיכוי נגד האופוזיציה באיראן, הגם שאינה קשורה לישראל.
המשטר מזהה הזדמנות חדשה
ובכל זאת, בתוך כל הכאוס - המשטר האיראני מזהה גם הזדמנות נדירה: להצית מחדש את גאוות הלאום. בניו יורק טיימס נכתב כי למרות החולשה הביטחונית והזעם הציבורי, נראה שהממסד הדתי השמרני מנסה להפוך את תחושת העלבון מהמתקפות הישראליות לגל של פטריוטיות סוחפת.
שלטי חוצות בטהראן ובערים אחרות מציגים דימויים מהעבר הפרסי, שאינם מקובלים באיראן הדתית השיעית – כמו המלך שאפור הראשון או הדמות המיתולוגית של אראש הקשת, שמסמל את קביעת גבולות איראן ההיסטורית. גם בסצנות אלו - החצים הוחלפו בטילים מודרניים, והמסר ברור: איראן עומדת על שלה, בכל מחיר.
בין זהות דתית ללאומית
המהלך הזה – שילוב בין זהות שיעית למסרים לאומניים - נחשב לחריג בתולדות הרפובליקה האסלאמית. חוקרים מציינים כי בעבר השלטון נרתע מהבלטת סמלים לאומיים חילוניים. כעת, כשנראה שהציבור איבד אמון במסרים דתיים לבדם, המנהיגות מבינה שבלי לאומיות, אין לה אחיזה טובה באוכלוסייה, במיוחד הצעירה.
ועדיין, רבים רואים במהלך הזה ניסיון "מהונדס" למנוע קריסה. "הלאומיות האמיתית צומחת מהרחוב, מהכאב המשותף ומהמחאה - לא מהשלטון", אמרה לניו יורק טיימס סטודנטית מאוניברסיטת טהראן. גם אם ההתגייסות הפטריוטית מאפשרת לרשויות להמשיך לשלוט בכוח, רבים תוהים כמה זמן זה יחזיק. כי בסופו של דבר, כשתתפוגג ההתרגשות - האזרחים יישארו עם אותה מציאות עגומה: בלי חשמל, בלי דלק, בלי מים, בלי כסף ועם פחד מתמיד.