אחת מפרשות הרצח המזעזעות והמתוקשרות ביותר בתולדות ארצות הברית חזרה אתמול (שני) לכותרות, ובגדול. פדרו הרננדז, שהורשע בשנת 2017 ברצח וחטיפת הילד איתן פץ בשנת 1979, זכה לביטול הרשעתו בעקבות החלטת ערעור דרמטית של בית המשפט הפדרלי בניו יורק. כעת, הרשויות נדרשות להחליט: האם לקיים משפט חוזר - או לשחרר את הרננדז לאחר 13 שנות מאסר מצטברות.
היעלמות שהפכה לסמל
איתן פץ היה בן 6 בלבד כשהלך לבדו לראשונה לעבר תחנת האוטובוס ליד ביתו בשכונת סוהו שבמנהטן - ונעלם. האירוע זעזע את ניו יורק ואת אמריקה כולה, והפך לרגע מכונן בתודעה הציבורית. תצלומו המחויך של איתן הופץ על קרטוני חלב בכל רחבי המדינה, במה שנחשב אז לחידוש מהפכני שנועד לעורר מודעות לילדים נעדרים.
ההיעלמות עוררה מהפכה של ממש בהתייחסות לחטיפות והעלמות ילדים: חוקי שיתוף פעולה בין-מדינתיים, הקמת מרכז לאומי לילדים נעדרים וניצול הטכנולוגיה לפרסום מיידי של מקרי היעדרות היו רק חלק מהמהלכים שנבעו מהאירוע הטרגי. יום היעלמותו, 25 במאי, הוכרז ע"י הנשיא רונלד רייגן כיום הילדים הנעדרים הלאומי.
חשוד ללא ראיות פיזיות
פדרו הרננדז, אז נער שעבד במכולת מקומית, נעצר רק בשנת 2012 - יותר משלושה עשורים לאחר המקרה - בעקבות טיפ ממשפחתו. הוא הודה בפני המשטרה שהציע לאיתן שתייה, הוביל אותו למרתף חנותו, ואז חנק אותו. לטענתו, הוא שם את הגופה בשקית והשליך אותה לפח.
אבל בעיה מרכזית מבחינה משפטית הייתה העובדה שלא נמצאה שום ראיה פיזית שקושרת את הרננדז לפשע. הגופה של איתן לא נמצאה מעולם, ולא היה אף עד שראה את השניים יחד. למעשה, עיקר תיק התביעה התבסס על ההודאה של הרננדז - שניתנה לאחר שבע שעות חקירה ומבלי שנאמרו לו זכויותיו, ורק לאחר מכן הוקלטה שוב כשהוא חזר עליה. ההגנה טענה אז, וגם היום, שהווידויים נמסרו על רקע מחלות נפש, דמיון מופרע ואינטליגנציה נמוכה.
משפטים קשים - עד ההרשעה
במשפטו הראשון של הרננדז בשנת 2015 לא הצליח חבר המושבעים להגיע להכרעה - חבר מושבעים אחד סירב להרשיע, בטענה שההודאה הושגה בכפייה. התביעה לא ויתרה, וב-2017 התקיים משפט חוזר, שבסיומו הורשע הרננדז ברצח מדרגה שנייה ובחטיפה מדרגה ראשונה - ונשלח ל-25 שנות מאסר לפחות, לאחר שכבר ריצה כמה שנות מעצר מצטברות.
אבל מאחורי הקלעים, הספקות לא נעלמו. במהלך תשעת ימי הדיונים של חבר המושבעים, נשלחו לבית המשפט שלוש שאלות שונות הנוגעות לאמינות ההודאות. באחת מהן שאלו המושבעים: אם נחליט שההודאה הראשונה שניתנה לפני זכויות מירנדה (אזהרה הניתנת לחשוד בעת מעצר המבהירה את זכויותיו) לא הייתה רצונית - האם עלינו להתעלם גם מההודאות המאוחרות יותר שניתנו לאחר מכן?
התשובה של השופט הייתה: "לא", בלי הסבר, בלי הבחנה. תשובה חד-משמעית – שהתבררה השבוע כאמירה בעייתית ושנויה במחלוקת.
"טעות חמורה, תוצאה לא חוקית"
בפסק דין מקיף של 51 עמודים, קבעו השבוע שלושה שופטים בבית המשפט הפדרלי לערעורים כי השופט במשפט המקורי הפר את ההלכה הפסוקה הפדרלית, בכך שמנע מהמושבעים להבין שהודאה מוקדמת שהושגה בצורה לא חוקית עלולה "להרעיל" גם הודאות שניתנו לאחר מכן - במיוחד מכיוון שהן הגיעו מאדם פגיע כל כך.
"לא רק שההוראה שסיפק השופט הייתה שגויה", כתבו השופטים, "אלא שמדובר בטעות מהותית ומשמעותית שהשפיעה על תהליך קבלת ההחלטות של המושבעים." המשמעות: ההרשעה בטלה - אלא אם ייערך משפט חדש תוך פרק זמן סביר. אם לא, הרננדז ישוחרר ממאסר.
המאבק המשפטי והציבורי נמשך
עורכי דינו של הרננדז בירכו על ההחלטה: "פדרו ישב בכלא למעלה מ-13 שנים על פשע שלא ביצע. אנו קוראים לפרקליטות להפסיק לרדוף אותו - ולהתמקד באיתור הרוצח האמיתי של איתן פץ."
מנגד, התובעים לשעבר לא הסתירו את אכזבתם. ציירוס ואנס, התובע המחוזי לשעבר שיזם את כתב האישום, אמר בתגובה: "חבר מושבעים שני, של 12 אזרחים, הגיע להחלטה פה אחד - שפדרו הרננדז הרג את איתן. המערכת המשפטית מאפשרת ערעור, והכרעת בית המשפט הפדרלי היא כעת הסמכות העליונה, אך בלבי אני עם משפחת פץ."