מה שנראה בתחילת השנה כברית אסטרטגית חמה בין שתי הדמוקרטיות הגדולות בעולם, הפך בתוך כמה חודשים לסדרת עקיצות, איומים ומכסים כבדים. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שהצהיר בעבר כי הודו היא "שותפה מרכזית" ושהתפאר בחברותו עם ראש הממשלה נרנדרה מודי, לא חסך מילים קשות השבוע: "הודו ורוסיה? כל עוד הם רוצים לקרוס כלכלית יחד - שיבושם להם". השבוע האחרון חלף בסימן סדקים של ממש בין שתי המעצמות, ורוסיה וסין לא מסתירות את כוונתן להרחיב אותם ולנסות להיכנס באמצע.
האמירות החריפות והמהלכים הכלכליים האחרונים של טראמפ מעידים על קרע עמוק ביחסים. הרקע? שורת חילוקי דעות בנוגע לסחר, תיווך אמריקני בסכסוך עם פקיסטן, ורכש הודי מתמשך של נשק ונפט רוסיים - בעיצומו של ניסיון של טראמפ לבודד את מוסקווה.
טראמפ התהפך?
רק בפברואר השנה טראמפ אירח את מודי בבית הלבן, החמיא לו כ"מנהיג חזק" ואפילו ציטט את סיסמת הקמפיין שלו - "להחזיר את ההודו לגדולתה". אבל מאז היחסים הידרדרו במהירות. טראמפ זעם על כך שהודו לא מיהרה להודות לו על התיווך שהוביל, לטענתו, להפסקת האש בעימות עם פקיסטן בחודש מאי. בעוד שפקיסטן היללה את טראמפ ואף הציעה להעניק לו פרס נובל לשלום, הודו דחתה את ההתערבות מכול וכול וטענה שלא נדרש כל תיווך חיצוני.
דיפלומטים בהודו לא הסתירו את מורת רוחם מהשיח התוקפני. "הסגנון, הבוטות, השפה - אלה לא הדרכים שבהן מדינות מתנהלות זו מול זו," אמר חוקר הודי בכיר לפייננשל טיימס. מודי, שאוהב לנהל קשרים אישיים חזקים עם מנהיגים, מצא את עצמו מתמודד עם נשיא אמריקני שמאבד סבלנות - וגם את קור הרוח.
"מודי בטח מאוד מאוד עצבני", אמר לוול סטריט ג'ורנל מומחה בקרן המחקר "אובזרבר", שיושבת בהודו, על ראש הממשלה ההודי החזק והדומיננטי.
משבר סחר, נפט ונשק
נקודת שבר גדולה הייתה סביב ניסיונות לגבש הסכם סחר דו-צדדי. ארה"ב דרשה את פתיחת שוקי החקלאות ההודיים, ענף המעסיק יותר מ-40% מהאוכלוסייה, אך מודי סירב לוותר, מחשש לאבד את התמיכה הקריטית של ציבור החקלאים. טראמפ, בתגובה, הטיל השבוע מכס בגובה 25% על מוצרים הודיים - רק אחוז אחד מתחת לאיום המקורי.
לכך מצטרף כעסו של טראמפ על המשך רכישת הנפט המוזל מרוסיה, שהודו היא הלקוחה הגדולה ביותר שלו בתקופה האחרונה. במקביל, הודו ממשיכה לרכוש נשק רוסי, למרות ניסיונות לצמצם תלות זו בשנים האחרונות. טראמפ הזהיר שעלולות להגיע סנקציות נוספות על מדינות שסוחרות עם מוסקווה - והודו בתוכן.
אתמול אמרו גורמים רשמיים לניו יורק טיימס כי למרות איומי טראמפ – הודו צפויה להמשיך ולרכוש מרוסיה נפט במחיר מוזל. בלילה שבין שישי לשבת אמר טראמפ: "אני מבין שהודו הפסיקה לרכוש נפט מרוסיה".
פקיסטן - אויב שהפך לידיד חדש?
ככל שהקרבה עם הודו נחלשת, טראמפ מראה סימני התקרבות דווקא לפקיסטן, היריבה הגדולה ביותר של ניו דלהי. ביוני האחרון הוא אירח את ראש המטה הכללי של הצבא הפקיסטני, אסים מוניר, בפגישה רשמית ומכובדת בבית הלבן. מוניר הוא לא עוד מפקד צבא כמו במדינות אחרות, הנתון למרותה של ההנהגה האזרחית, אלא הדמות החזקה ביותר במדינה שמכתיב מדיניות וקובע מהלכים. במהלך ההודעה על המכסים נגד הודו, טראמפ אף הציג תוכנית לפיתוח מאגרי הנפט של פקיסטן, ורמז שאולי בעתיד פקיסטן תהיה זו שתספק נפט להודו.
למרות ששיתוף הפעולה הביטחוני עם הודו נחשב לנכס אסטרטגי של וושינגטון מול סין, ייתכן שניתן לזהות שינוי כיוון בנושא. לפי פרשנים ומומחים שונים, טראמפ פועל מתוך תסכול אישי, וזו כבר לא מדיניות סדורה אלא עניין של אגו.
מי מרוויח מהקרע?
בזמן שוושינגטון וניו דלהי רבות זו עם זו, שתי מדינות אחרות עוקבות מקרוב ומנסות לנצל את ההזדמנות: רוסיה וסין. מוסקווה, שמתקשה לשווק את הנפט והנשק שלה במערב בעקבות המלחמה והסנקציות הכבדות נגדה, רואה בהודו שותפה קריטית שמשאירה את הכלכלה הרוסית בחיים. סין, מצדה, עשויה ליהנות מחולשה מתמשכת בקשר ההודי-אמריקני - ולהשתמש בה כדי לחזק את מעמדה באזור.
סין, יריבה אסטרטגית היסטורית של הודו, כבר משקיעה רבות ותומכת בפקיסטן, יריבה אזורית נוספת של הודו. אם שותפותה הצבאית והכלכלית של הודו עם ארה"ב תיפגע - בבייג'ינג יגלו שביעות רצון רבה
"מעבר לכל מדיניות - זה כבר אישי"
הקרע, אומרים מומחים בשורה של דיווחים שהתפרסמו בסוף השבוע בארה"ב, חורג משיקולים אסטרטגיים או כלכליים. "טראמפ הפך את זה לעניין אישי מול מודי," אמרה לפייננשל טיימס אינדרני בגצ’י, מנכ"לית מכון אננטה. "זה כבר לא קשור למדיניות, אלא לעלבון אישי".
ולמרות הכול, הודו שומרת בינתיים על איפוק דיפלומטי. משרד החוץ בניו דלהי פרסם הצהרה מרגיעה לפיה "היחסים בין הודו לארה"ב שרדו אתגרים - בעבר ואנחנו בטוחים שנמשיך להתקדם."
אך אם טראמפ ימשיך בקו הקשוח - ייתכן שהשותפות האסטרטגית בין שתי הדמוקרטיות הגדולות בעולם תישאר בגדר פוטנציאל לא ממומש במקרה הטוב, או אפילו תמשיך ותידרדר עוד יותר – לשביעות רצונן של היריבות הגדולות ביותר של אמריקה.