בספטמבר 2020 ישראל חתמה על הסכמי אברהם ההיסטוריים עם איחוד האמירויות ובחריין, ובזמן שדובאי ואבו דאבי הפכו ליעדים מבוקשים עם קווי טיסות ישירים פעילים, בחריין התחילה עם הבטחה תיירותית ענקית ועם השנים נעלמה לגמרי מהמפה הישראלית.
זה התחיל כאמור עם לא מעט פוטנציאל: חברת התעופה המקומית של בחריין - גאלף אייר, הפעילה טיסות ישירות לישראל החל מספטמבר 2021 ואיפשרה גם תחנת ביניים לטיסות המשך משתלמות למזרח. בנוסף, עיר הבירה מנאמה שווקה כ"דובאי הקטנה והיותר זולה" ולשכת התיירות המקומית אף הזמינה עיתונאים לבקר ביעד החדש והמסקרן של התקופה. "מה שקרה עם דובאי יקרה גם כאן", הבטיחו בגאווה אנשי התיירות במקום.
מי שנחת בבחריין, בה מבקרים כ-10 מיליון תיירים בשנה, יכל לבקר במקומות כמו מרכז הסחר העולמי (מגדלי התאומים המקומיים), באב אל בחריין, שוק מנאמה, ליהנות ממסלולי גרנד פרי, המצודה המרשימה, המוזיאון הלאומי ועוד. "מצד אחד בחריין לא מפוארת או מנקרת עיניים כמו בדובאי, מצד שני היא יעד מבוקש עבור עשירי ערב הסעודית השכנה, שמחוברת אליה בגשר, ובאים להעביר בה את החופשות או סופי השבוע", אומרת אפרת, שטיילה במדינה. "יש בה הרבה חופים יפים והיא יחסית מערבית - יש בה ברים, מסעדות והיא לא מאוד יקרה".
"מקום פחות מזמין וחם עבור תיירים"
זה לא לקח הרבה זמן עד שהתיירים הישראלים גילו שדובאי נותנת הרבה יותר ממה שבחריין יכולה להציע, וגם המיתוג שלה כ"זולה", דבר שלרוב הישראלים אוהבים לאמץ, לא הצליח "להציל" אותה. כך, היעד שאף פעם לא באמת ייצר באזז דעך עוד לפני שנסק.
מה שחתם סופית את הסיפור היה כששלושה ימים אחרי 7 באוקטובר חברת התעופה גאלף אייר ביטלה את הטיסות שלה לארץ באופן רישמי ולא חזרה עד היום, כשגם אין תאריך חזרה באופק. וכך, אחרי שלוש שנים מהרגע שנחתמו הסכמי אברהם, ושנתיים מהרגע שהתחילו הטיסות מנתב"ג, בחריין נעלמה ממפת התיירות הישראלית.
"דובאי היא יעד מאוד פופולרי לחופשה בהרבה מאוד מדינות בעולם", אומרת תמר גרזון, מנכ"לית גוליבר. "במשך שנים היא מיתגה את עצמה כמוקד תיירותי מוביל, מלא אטרקציות ואפשרויות בילוי, וכמקום מזמין עבור תיירים ומבקרים. לאחר הסכמי אברהם, היא גם הפכה ליעד טרנדי בקרב הציבור הישראלי, עם נסיעות משפיענים רבות, פתיחת קווים והתרגשות רבה שמלווה בגילוי יעד חדש.
"כיום בחריין לא נגישה לישראלים, לא מופעלות לשם טיסות ישירות, ההיצע שלה לתיירים נמוך יותר, והחשיפה שהיא מקבלת נמוכה משמעותית מזו של דובאי. השילוב של חוסר נגישות, היעדר בידול כיעד תיירותי, והעובדה שהיא נחשבת מקום פחות מזמין וחם עבור תיירים, משחק תפקיד משמעותי כאשר ישראלים ניגשים לתכנן את החופשה שלהם, מה שמוביל לפופולריות נמוכה יותר".
"ההנהגה בבחריין נוקטת בגישה שמרנית"
לדעת פרופ' אלון גלבמן, ראש התוכנית לתואר שני בניהול תיירות ומלונאות במכללה האקדמית כנרת, התשובה לשאלה - מדוע מנאמה לא הפכה ל"דובאי הבאה", נעוצה בגישה שלה: "היתה ציפייה שבחריין תצטרף בהתלהבות למועדון המדינות הערביות הגלובליות, הפתוחות, שמושכות תיירות ועסקים מהעולם, דבר שלא התממש בהקשר של הקשרים עם ישראל, במיוחד בנושא קווי התעופה, בשל מגוון סיבות כלכליות, פוליטיות ודמוגרפיות הגורמות לגישה שמרנית. זאת לעומת הגישה ההפוכה לחלוטין באיחוד האמירויות בכלל ודובאי בפרט".
הוא ממשיך: "חשוב מאוד לבחון את ההבדלים המבניים והאסטרטגיים בין שתי המדינות: דובאי, שהיא אמירות עצמאית וחזקה בתוך איחוד האמירויות, עשתה לאורך עשרות שנים מהלך שיטתי להפוך למוקד עולמי של סחר, פיננסים, תיירות וחדשנות. היא השקיעה מאות מיליארדי דולרים בהקמת אטרקציות בינלאומיות כמו בורג' חליפה, האיים המלאכותיים, קניוני ענק, תערוכות עולמיות, ונמלי תעופה עצומים. לצד זה, היא גם פיתחה חברת תעופה מהמשוכללות בעולם - Emirates, שמשרתת מאות יעדים ומביאה מיליוני תיירים בכל שנה.
"בחריין, לעומת זאת, אמנם הייתה בעבר מחלוצות התחום הכלכלי החופשי במפרץ, ואף נחשבה לבעלת פוטנציאל גבוה, אך חסר לה את העוצמה הכלכלית, הדמוגרפית והפוליטית של דובאי. מדובר במדינה קטנה מאוד, גם בגודל האוכלוסייה וגם בגודלה הגיאוגרפי, עם הכנסות נפט מוגבלות הרבה יותר. חברת התעופה שלה, Gulf Air, שבעבר שירתה את כל אזור המפרץ ואף הייתה בין הראשונות בו, לא הצליחה להמציא את עצמה מחדש, ונשארה חברת נישה אזורית בלבד, מבלי להפוך למעצמה גלובלית כמו Emirates או Qatar Airways".
על פי פרופ' גלבמן, במקום להפוך את הקו לתל אביב לגשר אסטרטגי, הוא נזנח ברגע שהביקוש לא הצדיק את ההשקעה. "בעוד דובאי נותרה מלאה בישראלים כולל תיירים, אנשי עסקים, ספורטאים ואנשי הייטק, מנאמה הפכה בהדרגה ליעד צדדי, שכמעט ונשכח מהמפה התיירותית של ישראל. מבחר האפשרויות לישראלים הפונים לבחריין נותר מצומצם, ללא פעילות מסחרית נרחבת, וללא שיווק תיירותי משמעותי".
בנוסף לכל אלה, בהיבט הפוליטי, פרופ' גלבמן מציין שבחריין מתנהלת בזהירות רבה בשל העובדה שהמדינה מתאפיינת במתח פנימי עדין בין שלטון סוני לאוכלוסייה שיעית גדולה, דבר שגורם לה לאמץ מדיניות שמרנית וזהירה בכל הנוגע לחשיפה ולפתיחות תרבותית. "פתיחה מלאה לתיירות מערבית והמונית, כפי שקורה בדובאי, נתפסת כסיכון לאיזון הפנימי במדינה, לכן ההנהגה בבחריין נוקטת בגישה שמרנית יותר, שמעדיפה פיתוח מתון ומבוקר, תוך הישענות על קשרים עם שכנות אזוריות כמו סעודיה, ולא דווקא על פתיחה לשווקים חדשים כמו ישראל ואזורים אחרים במערב".