ביום שני הקרוב יצא ראש הממשלה בנימין נתניהו לוושינגטון להיפגש עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, כשעל הפרק שתי סוגיות מרכזיות: המלחמה בעזה ועסקת חטופים, ונורמליזציה בין ישראל למדינות נוספות. בעוד שעיקר הפוקוס הוא על הסכמים אפשריים עם סעודיה, סוריה ולבנון, דיווחנו במהדורה המרכזית שנתניהו חותר לעסקת חבילה שתכלול גם את אינדונזיה ומלזיה - שתי מדינות משפיעות ומורכבות בדרום-מזרח אסיה, שעשויות לפתוח את ישראל למרחב גיאוגרפי ומדיני חדש. N12 עושים סדר באינטרסים, הדרישות והסיכויים לפריצת דרך בין ישראל לשתי המדינות.
אינדונזיה
אינדונזיה היא מעצמה אזורית, והמדינה המוסלמית הגדולה בעולם, עם כ-230 מיליון אזרחים מוסלמים. למרות זאת, מדובר במדינה עם תפיסה פוליטית חילונית ויחסית מתונה, שלא נוטה ולא אוהבת להזדהות עם כוחות גדולים, וגם כיום מנסה לשמור על יחסים טובים, מבלי לבחור צד בין סין, ארה"ב העולם הערבי ואירופה.
"אינדונזיה היא הכוח הדומיננטי בתוך מרחב דרום-מזרח אסיה. יש כאלה שצופים שתוך 20 שנה היא תהיה אחת מ-5 הכלכלות המובילות, וכבר היום היא חברה ב-G20", מסביר ל-N12 ד"ר גיורא אלירז ממכון טרומן, האוניברסיטה העברית והפורום לחשיבה אזורית. "דרך ההתנהלות האינדונזית הבסיסית במדיניות החוץ היא מדיניות של אי-הזדהות, ומצד שני מדיניות של עצמאות ואקטיביות שקשורות לנייטרליות".
בנוגע ליחס לישראל, העמדה האינדונזית המסורתית היא שרק הקמת מדינה פלסטינית תאפשר יחסים דיפלומטיים בין המדינות. עמדה זו נובעת מגישה אנטי-קולוניאליסטית שמרכזית בתפיסה האינדונזית, לצד הזדהות פאן-איסלאמית. עם זאת, אלירז מעריך שייתכן שיש מקום לתמרון מדיני, זאת לאחר שהנשיא פרבואו סוביאנטו אמר בחודש מאי שגם "הכרה" של ישראל במדינה פלסטינית עשויה לפתוח את הדלת לקשרים עם אינדונזיה. אך אלירז מדגיש שלצד "מרחב הגמישות" האינדונזי, לא סביר שהם יסכימו להסתפק בהצהרות עמומות.
אלירז מתאר את הנשיא פרבואו, כאדם "מאוד פרגמטי", שפתוח לשינויים מדיניים. כמו כן, נראה שסעודיה, כמדינה מוסלמית מובילה ומשפיעה, עשויה להיות המפתח. אם הסעודים יסכימו לנוסחה מרוככת של התחייבות למדינה פלסטינית בתמורה לנורמליזציה, הדבר צפוי להשפיע על אינדונזיה ולעודד אותה לאמץ פשרה דומה.
כבר היום מנהלים אנשי עסקים ישראלים קשרים עסקיים באינדונזיה, וגם אזרחים אינדונזים מבקרים בישראל ויכולים לבצע פעילות כלכלית בארץ. אלירז מסביר שאין אנטישמיות משמעותית בקרב העם האינדונזי.
הסכם נורמליזציה עם אינדונזיה יהיה הישג מדיני גדול, עם השלכות כלכליות נרחבות. אלירז מסביר שלכינון יחסים בין המדינות תהיה "תמורה ענקית", גם מבחינת "שבירת החומה למרחב מוסלמי ענק והורדת מרחבי הניכור והשנאה", וגם מבחינת שיפור היחסים הכלכליים בין ישראל למדינה האסיאתית.
אלירז מציג את האינטרס האינדונזי בחתימת הסכם: "לאינדונזיה יש אמביציות במרחב הגלובלי, זה חלק מהתדמית העצמית האינדונזית, להיות מעורבת בכל המרחבים, וגם במזרח התיכון, כגורם מאוד פעיל ויוצר. הם רוצים להיות מעורבים בפוליטיקה המזרח-תיכונית, ותמיד היה ברור להם שהמעורבות נבלמת במידה רבה בגלל שאין להם קשרים עם שני הצדדים".
מלזיה
לעומת אינדונזיה, כינון יחסים דיפלומטיים עם מלזיה נראה רחוק הרבה יותר. מלזיה ממוקמת גם היא בדרום-מזרח אסיה, ומחולקת לשני חלקים על ידי ים סין הדרומי. האוכלוסייה שלה מונה כ-34 מיליון תושבים 64% מוסלמים, והיתר הם בעיקר בודהיסטים ונוצרים.
הקו המדיני המלזי מתאפיין ברטוריקה אנטי-ישראלית חריפה. ראש ממשלת מלזיה אנואר איברהים לא גינה את מתקפת 7 באוקטובר, ואף התקשר אחריה לראש הלשכה המדינית של חמאס לשעבר אסמעיל הנייה והביע תמיכה בלתי מתפשרת בעם הפלסטיני. בחודשים שלאחר מכן הוא תקף שוב ושוב את הפעולות הישראליות בעזה, ואת אנשי חמאס כינה "לוחמי חופש". בסוכנות הידיעות בלומברג אף דווח בפברואר האחרון שממשלת מלזיה המליצה לראש הממשלה לרכך את הטון והמסרים על המלחמה בישראל - מחשש לתגובה ונקמה של טראמפ.
לכן, לפי הערכות, הסבירות לפריצת דרך ולהתקדמות לעבר כינון יחסים דיפלומטיים עם מלזיה נותרה נמוכה מאוד. מדיניות החוץ של המדינה תומכת בחמאס במובהק ומקיימת קשרים עם איראן. גם מבחינת פוליטיקה פנימית, חוסר האהדה לישראל עשוי להציב מכשול בפני ניסיון למהלך מדיני, וכך גם היעדר מנוף אמריקני משמעותי מול המדינה. גם מלזיה מחזיקה בעמדה המסורתית לפיה כינון מדינה פלסטינית היא תנאי לקיום יחסים דיפלומטיים עם ישראל.
"לא הייתה התקרבות בין שתי המדינות, ומלזיה לא עוסקת כל כך בכינון יחסים עם ישראל. זה נושא שכמעט לא עולה ולא קיים שם", מסביר אלירז, ומציין את מלזיה כמדינה בעלת הסבירות הנמוכה ביותר באופן מובהק לנורמליזציה מבין המדינות שהוזכרו. "העמדה המלזית היא העמדה המסורתית של העולם הערבי - כינון מדינה פלסטינית כתנאי לקיום יחסים דיפלומטיים עם ישראל", הוא מוסיף.
אלירז מסביר גם שאין למלזיה אינטרס מיוחד שעשוי לדרבן אותה להגיע להסכם עם ישראל, ומעבר להישג המדיני גם לישראל אין אינטרס חזק במיוחד כלפי מלזיה.
עם זאת, אמירה יוצאת דופן של ראש הממשלה איברהים זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה זכתה לתשומת לב בישראל. בריאיון לרשת CNN, הכיר איברהים בזכותה של ישראל להתקיים ולהגן על עצמה, זאת בניגוד לרטוריקה המדינית הקבועה של המדינה. "זו הייתה אמירה חריגה, אבל לא הייתי קורא לזה שינוי מדיני", אומר אלירז, ומציע שייתכן שהאמירה הפושרת של איברהים כלפי ישראל נבעה מהשתקפות של שינוי בהלך הרוח של הציבור המלזי, שייתכן שמחזיק בעמדות מעט אוהדות יותר כלפי ישראל בתקופה האחרונה.
