יובל ניר ז"ל, איש קיבוץ כפר עציון בגוש עציון, נפל בקרב חילוץ בח'אן יונס בינואר 2024, בגיל 43. הוא היה מעמודי התווך של סיירת הצנחנים הדרומית במשך למעלה משני עשורים, בן זוגה של אילה, אבא לחמישה, בעל קריירה, וגם השקיע בשנים האחרונות בלימוד תורה ובעבודה על המידות הטובות. לאחרונה עלה אתר לזכרו, שבו אפשר לקרוא על חייו בשלבים השונים, הספדים לזכרו ולצפות בסרטונים שנעשו עליו.
"בתקופה הראשונה שלאחר נפילתו, המשפחה התחילה לחשוב איך להנציח אותו. אביו של יובל, עמוס, חשב על ספר ביוגרפי, אבל יובל היה בחור בעל עשיה מגוונת, מצחיק ואנרגטי, שעסק בתחום השיווק והמכירות, וחששנו שספר לזכרו יישאר על המדף בבית וממילא לא יגיע להרבה אנשים, בעוד נוכחות דיגיטלית תסייע להביא את דמותו להרבה מאוד אנשים ברחבי החברה הישראלית", מספר חברו לעבודה, פליקס פריש, שהקים את האתר לזכרו יחד עם הסופר יניב מגל.
"החלטנו לבנות אתר ביוגרפי במהותו, אבל בז'אנר יותר קליל של סיפורי צבע, אפיזודות ואנקדוטות, החל בילדות בקיבוץ מגדל עוז, דרך השירות בסדיר ובמילואים, הקריירה, בת הזוג והילדים. כמובן, עסקנו גם בנושאים הדתיים שהיו חשובים לו, בערכים שרצה לקדם, ובסיפור הגבורה שלו בקרב בו נפל, כאשר רץ לתוך האש לחלץ חבר פצוע. כך שכל אדם יוכל להתחבר לאיזשהו פן באישיותו".
למה אתר ולא עמוד פייסבוק או אינסטגרם?
"יובל חיבב אנשים ולא כל כך חיבב רשתות חברתיות. הוא היה מלא ביקורת כלפי ההשפעה החברתית השלילית שלהן. היו לו עמודי פייסבוק ולינקדאין לא ממש פעילים. חוץ מזה, אתר אינטרנט שמכיל טקסטים, צילומים וסרטונים, הרבה יותר מתאים לבחור בן 40 פלוס מאשר עמוד אינסטה".
במקביל, המשפחה החליטה לקדם מיזם חברתי, "העין הטובה של יובל", בעקבות מנהג שהחל לקדם בקרב שלושת אחיו ואחותו: כל אחד מן האחים לבית ניר נדרש לכתוב בקבוצה המשפחתית סיפור חיובי שמדגיש תכונה טובה של אדם מסוים בסביבתו הקרובה. לאחרונה, המיזם קורם עור וגידים בשלל קבוצות "עין טובה" שקמות במעגלים חברתיים שונים שחורגים מן המשפחה הגרעינית, בבתי ספר, משפחות, קהילות שכונתיות ועוד.
לאחרונה אף החלו כמה מחבריו של יובל לשירות המילואים העוסקים ביזמות חברתית בתהליך של מיסוד מיזם העין הטובה באופן מקצועי. ערב אסטרטגי ראשון נערך לפני שבועיים, ובמסגרתו התגבשו מספר רעיונות לקידום פעילויות "עין טובה" במערכת החינוך, בתקשורת ובקרב קהילות יהודיות בעולם. וכן, גם ברשתות החברתיות.
"ההנצחה הדיגיטלית מעניקה תחושת נצחיות"
הנצחתו של יובל ניר ז"ל היא חלק מתופעת ההנצחה ברשת, שבאה בשנה וחצי האחרונות לידי ביטוי גם בעמודי אינסטגרם, טיקטוק ופייסבוק שנפתחים לזכר החללים ומתוחזקים על ידי בני משפחה וחברים.
"אין ספק שחלה עלייה באתרי ההנצחה מאז ה-7 באוקטובר, אך לצערנו הדבר נובע גם ממספר האבידות הרב", אומר ל-mako פרופ' יאיר עמיחי-המבורגר ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט, אוניברסיטת רייכמן.
"ההנצחה המקוונת היא בראש ובראשונה תהליך טבעי בעולם שבו אנחנו כמעט "חיים ברשת", ורוב התוכן שאנו צורכים מגיע ממנה. לכן, טבעי שגם ההנצחה של יקירינו תתרחש בזירה הדיגיטלית.
"הנצחה – כשמה כן היא – מלשון "נצח". אנו מבקשים לשמר את זכרו של האדם היקר שאבד לנו. זיכרונות הם דבר שברירי, ועם השנים קיים חשש שיתעמעמו או ייעלמו. ההנצחה הדיגיטלית מעניקה תחושת נצחיות — כאילו מדובר בהנצחה מוחלטת, טוטלית, שתישאר תמיד, וכך יקירינו ייזכרו לעד.
"אתרי ההנצחה המקוונים מציעים מגוון כלים לזיכרון: וידאו, תמונות, סיפורים על חייו, שאיפותיו ומורשתו של הנפטר. ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, כך משתכללים גם אמצעי ההנצחה - החל מהולוגרמות של הנפטר ועד ל-AI שמדמה אותו. במובן מסוים, זהו מוזיאון דיגיטלי, אך כזה הזמין תמיד, מכל מקום. במידה מסוימת, 'האדם המת – חי'".
כיצד זה עוזר למשפחות?
עמיחי-המבורגר: "המרחב הדיגיטלי מאפשר לבני המשפחה והחברים לבטא רגשות באופן קבוע, ומעניק תחושה שהזיכרונות חיים ונוכחים. סביב האתר עשויה להיווצר קהילה תומכת שמלווה את המשפחה לאורך זמן – וזהו מרכיב חשוב מאוד בהתמודדות עם האובדן.
"בניגוד למצבה קבועה, אתר ההנצחה הוא דינמי – ניתן לשתף, להוסיף, לערוך ולבנות אותו כל הזמן. פעמים רבות הוא הופך למגדלור שמייצג את ערכיו של האדם, ובכך מעניק נחמה עמוקה לקרוביו – תחושת משמעות שהאובדן לא היה לשווא, ושרעיונותיו וחזונו ממשיכים לפעול ולהשפיע".
לדברי עמיחי-המבורגר, "המוזיאון" הדיגיטלי עשוי לשמש גם ככלי תרפויטי, אך במקרים מסוימים - וחריגים - עלול להפוך לאובססיה הפוגעת בתפקוד היומיומי. לאתרי ההנצחה מופעים מגוונים מאוד: החל מעמודי אינסטגרם לזכר הנופלים, דרך פייסבוק, יוטיוב, ועד לטיקטוק - כל אחד במדיום המתאים לקהל ולמסר.
ברקוד על הקבר
יש שמציעים גם חיבור בין הפיזי והממשי לבין ההנצחה הדיגיטלית. כך למשל חברת Lifecloud מנפיקה ברקוד ששמים על המצבה, המבקרים יכולים לסרוק אותו עם הטלפון וכך להגיע לעמוד הזיכרון של החלל. לאחר 7 באוקטובר, החברה יצרה שיתוף פעולה עם עמותת שבט הנובה והנפיקה לכל המשפחות ברקוד ופלטפורמה להעלות תכנים.
כל 412 משפחות נרצחי מסיבות הנובה קיבלו שני קודי QR: אחד להצבה על המצבה בבית העלמין, והשני לשימוש פרטי המאפשר לשתף את הסיפור עם קרובים וחברים. ע"י סריקת הברקוד, המבקרים יכולים לצפות בסיפור חייו של הנפטר, להדליק נרות וירטואליים, להניח פרחים דיגיטליים ולשתף זיכרונות ואף להצטרף כחבר לקהילת ההנצחה.
כל פעולה שמתבצעת בעמוד הזיכרון – כמו ביקור או הדלקת נר, מעודכנת אצל המשפחה שמקבלת התראה על כך בזמן אמת, וכך נשמר הקשר עם הקהילה הדיגיטלית שנבנתה סביב זכרו של היקיר. לוח הזיכרון יכול להיות לוח פרטי ואישי למשפחה בלבד.
"לצד כל פעילויות התמיכה והשיקום שאנו מקיימים, אני מאמין שהפרויקט הזה יסייע למשפחות לשמור את הקשר עם הקהילה, ויעזור להן בתהליך ההנצחה וההחלמה", אומר ריף פרץ, יו"ר עמותת קהילת שבט הנובה.