מאז ה-7 באוקטובר, ישראל מנהלת מלחמה קשה גם בזירת ההסברה, מול דעת הקהל שהולכת ונעשית עוינת ככל שהלחימה בעזה מתמשכת. הצעירים בעולם שניזונים מהרשתות החברתיות מגבשים דעה על המצב, בחסות האלגוריתם שלעיתים "דוחף" להם תכנים מצד אחד בלבד.

על רקע זה, עמותת Talk Israel שואפת לשנות את השיח ברשת בעזרת פנייה לדור ה-Z עם סוג התוכן הקליל שהוא רגיל לקבל. במקום לעשות הסברה "קלאסית", הם מכשירים יוצרי ויוצרות תוכן צעירים בישראל ובארה"ב כדי שייצרו וישתפו תכנים אותנטיים וסיפורים אישיים הקשורים לישראל, באופן ובנושאים שמעניינים את הדור הצעיר האמריקאי.

לכבוד יום העצמאות, הכירו את הצעירים שעלו לארץ בשנים האחרונות, רובם המכריע יהודים, והפכו ליוצרי תוכן שמציגים את הפנים היפות של ישראל לעולם ברשתות החברתיות.

מריאל ישראל, בת 26, גרה בתל אביב, עלתה רשמית לישראל בינואר 2023, אבל השתתפה בתוכנית של מסע שנה לפני העלייה ולימדה אנגלית ברמלה. הוריה גרים באיידהו ומשפחתה המורחבת בפלורידה.

"עשיתי עלייה בגלל כל האנשים שפגשתי כאן. מעולם לא ידעתי שאפשר להרגיש בבית כל כך מהר", מספרת ישראל ל-mako. "הדרך שבה לאנשים כאן אכפת כל כך מאחרים והם מתייחסים אלייך כמו למשפחה, זה משהו שלא חוויתי בחיי לפני כן". 

לדבריה, היא מקבלת על התכנים שהיא מעלה תגובות אנטישמיות אך גם כאלו חיוביות. "מה שהכי הפתיע אותי הוא כמה אנשים כותבים לי: 'לא היה לי מושג שישראל כזו'. אנשים מופתעים לראות כמה ישראל ידידותית, מגוונת ומקבלת. זה גרם לי להבין כמה מעט העולם באמת יודע על החיים בישראל, וזאת אחת הסיבות העיקריות לכך שאני ממשיכה לשתף את ישראל ברשתות החברתיות".


ישראל מספרת שמאז ה-7 באוקטובר היא סופגת הרבה יותר שנאה בהודעות פרטיות ובתגובות ברשתות החברתיות. "זה פחות עניין פוליטי ויותר פשוט אנטישמיות טהורה. זה גרם לי לחשוב יותר על מה שאני משתפת – אבל גם הבהיר לי שלהישאר בשקט זו לא אופציה", היא אומרת.

נטלי קרמונה, בת 24, גרה כיום בתל אביב, הגיעה לישראל ביוני 2022 כדי להתגייס לצה"ל, שירתה כלוחמת ביחידת ברדלס, וסיימה את שירותה הצבאי לאחרונה. היא מספרת כי בהמשך היא מתכננת לחזור לארה"ב להשלים תואר ראשון ואז לשוב לישראל כעולה חדשה.

"זה תמיד היה החלום שלי לתרום לישראל ואין דרך טובה יותר מלהתגייס לצבא", היא מספרת ל-mako. "אני אוהבת את ישראל ויש לי הרבה בני משפחה וחברים כאן. אני אוהבת לגור במדינה בה אני יכולה להיות יהודייה בחופשיות וחלק ממשהו מדהים".

בסרטון הכי ויראלי שלה קרמונה מסתפרת בישראל כשהיא במדי חיילת. היא יוצרת תוכן באנגלית, ומספרת כי מרבית התגובות שהיא מקבלת חיוביות, אם כי לעיתים היא נתקלת בדגלי פלסטין בתגובות.


מאז ה-7 באוקטובר היא מרגישה עלייה ברמות האנטישמיות – בעיקר בארה"ב. "זה עצוב לראות שאנשים כבר לא יכולים להסתובב עם מגן דוד או כיפה, וגם מסעדות כשרות הושחתו. בבתי ספר בארה"ב לפעמים ממש מלמדים לשנוא יהודים", היא מעידה.

דבורה סימון, בת 24 מירושלים, עלתה לישראל באוגוסט 2020 בשיא מגפת הקורונה. היא מספרת שמה שמשך אותה היה הרצון להיות שותפה בכתיבת ההיסטוריה היהודית. "תמיד הרגשתי חיבור עמוק ואחריות כלפי ארץ ישראל, ואני אוהבת את זה שכאן אני לא צריכה להתפשר על שום חלק מהזהות שלי", היא אומרת.

הסרטון הכי ויראלי שלה צולם מול הפגנה פרו-פלסטינית ב-UCLA. "ביקרתי את אחותי באוניברסיטה ובמקרה באותו יום הוקמו מאהלי ההפגנה הפרו-פלסטינית. עמדתי מול האוהלים, לחצתי על הקלטה, והבעתי אהבה לישראל ולעם היהודי – ממש מול ההפגנה. מישהו מהמחנה נשא נאום באותו רגע, ובתזמון מושלם, הקהל באוהלים פרץ במחיאות כפיים בדיוק אחרי שאמרתי 'עם ישראל חי'", מספרת סימון.

@devorahsimon #amyisraelchai ♬ original sound - Devorah Simon

היא יוצרת בעיקר באנגלית ומקבלת תגובות רבות: "אנשים כתבו לי שהתוכן שלי נתן להם השראה לעלות לישראל – זה מרגש ברמות". לצד התמיכה, סימון מתמודדת גם עם תגובות שנאה – בעיקר כשהסרטונים נוגעים לישראל. "בטיקטוק, כל תגובה עם דגל ישראל מותקפת מיידית, לא משנה על מה היא. מחוץ לרשת, אני מרגישה בטוחה יותר בישראל מאשר בכל מקום אחר בעולם".

דניאלה פלורה, בת 25 מחיפה, אינה יהודיה ולא עשתה עלייה, אך עברה לישראל ביולי 2022 מבוקרשט, רומניה. היא מספרת שבילדותה חיפשה שייכות, ודווקא בישראל מצאה תחושת בית. "רציתי להיות מסוגלת לומר 'חיים שלי' למישהו זר – ושזה ירגיש טבעי. ישראל נתנה לי את ההשראה להפוך לגרסה הזו של עצמי".

הסרטון הכי ויראלי שלה על ישראל, בו הציגה על רקע הכיתוב "היהודים הרשעים", תמונות מהטיילת והחוף בתל אביב, זכה לתגובות רבות מכל העולם, חיוביות ושליליות כאחד – מאלימות מילולית קשה ועד הודעות של הכרה והזדהות. "זה מטורף איך שהאינטרנט מכיל גם שנאה וגם פתיחות אמיתית", היא משתפת. פלורה יוצרת בעיקר באנגלית, ולפעמים גם ברומנית.

@didiscissorhands 2 years ago, I decided to officially question the way the media portrays and dissects ‘others’ so I took flight and started living among those labeled as ‘evils’ by the media. Best decision I’ve ever made. I can’t see my life without the huge impact these people have had on me, shaping who I am today. There’s an abundance to learn from everyone around us if only we’d cease labeling people. I wonder, if hating without reason is so easy, why don’t we do the same with love? #israel #jewish ♬ original sound - didi

מאז ה-7 באוקטובר, היא הרגישה עלייה בסנטימנט האנטי-ישראלי, גם ברשת וגם בחיים האישיים. "יש חברים שפשוט הפסיקו לשאול מה שלומי, וכל מה שהם רוצים לדבר עליו זה על פוליטיקה ישראלית או על הסכסוך, כאילו הפכתי לסמל של זה במקום בת אדם", היא משתפת. "אחד הרגעים הכי קשים עבורי היה ב-7 באוקטובר עצמו, כשהאבא החורג שלי – שבילה איתי חגים וארוחות – לא התקשר, לא שלח הודעה, לא בדק מה שלומי. הדבר הראשון שהוא עשה היה לפרסם "Free Palestine" בפייסבוק, בלי לשאול אם אני בסדר, למרות שהוא יודע שאני יוצאת, הולכת לפסטיבלים, וחיה את חיי בישראל".

לייבי מילר, בן 19, נע בין תל אביב לניו יורק. הוא עדיין לא עשה עלייה, אך רואה את ישראל כבית. הוא יוצר בעיקר באנגלית, עם עשרות אלפי עוקבים, וחשוף לפידבקים מכל הסוגים. "אני לא רוצה לשתוק. אפילו אם זה קשה – להיות כאן, לדבר את האמת שלי, זו הדרך שלי לשנות", הוא אומר. משפחתו גרה בניו יורק, אך הוא רואה את עתידו בישראל – עם בת זוג ישראלית, שפה שהוא לומד באהבה וחיבור עמוק לתרבות.

"אחרי שחוויתי את הטרגדיות של ה-7 באוקטובר בזמן שהייתי בישראל, חזרתי לאמריקה בתחושת חוסר מנוחה, כאילו חלק ממני נשאר שם", מספר מילר. "הבנתי שנשלחתי למשימה להשתמש בקול שלי כיוצר תוכן ומוזיקאי כדי להפיץ את האמת על ישראל, להראות לעולם את היופי, החוזק והרוח של אנשיה, מקום שבו גם אחרי אזעקת טילים בבוקר, תמצא אנשים גולשים בים בצהריים, חיים כל יום באומץ ובתשוקה שמעוררים בי השראה יותר מכל דבר אחר".


רמי טל, יוצר תוכן מתל אביב, עלה לישראל בשנת 2022 מאוסטרליה, שם גדל בבית ציוני עם אב ישראלי וביקר בארץ מדי שנה. בשלב מסוים הרגיש שהוא מוכן לשינוי בחיים ולקצת "בלאגן" לדבריו, משהו שידע שימצא בתל אביב. הוא התפטר מהעבודה, רכש כרטיס טיסה לישראל ומאז יוצר תוכן ברשתות החברתיות, בעיקר באנגלית אך גם בעברית. הסרטון הכי ויראלי שלו הגיע לעשרות אלפי צפיות, תחת הכותרת: "חומוס, לא חמאס", שעלה בתחילת המלחמה.


טל מספר כי הוא מקבל תגובות מגוונות – חלקן אנטישמיות ואנטי-ישראליות בתחילת הדרך, ועד לפרגון רב ולתמיכה בתוכן שלו כיום. הוא מעיד כי עם הזמן למד להתעלם מהתגובות השליליות ולהתמקד בהשפעה החיובית שהוא יוצר. מאז ה-7 באוקטובר הוא בהחלט מרגיש עלייה באנטישמיות ובשנאת ישראל, אך דווקא התחושות הקשות חיזקו את הקשר שלו לקהילה היהודית ולישראל. לדבריו, המצב רק חיזק בו את הרצון להמשיך ולספר את הסיפור הישראלי דרך התוכן שהוא יוצר. "זה נותן לי מטרה ברורה יותר", הוא אומר.

למילים יש כוח לשנות עולמות

״האנשים הצעירים המדהימים הללו הם הרבה יותר מיוצרי תוכן - הם הלב הפועם של הסיפור הישראלי החדש. כל פוסט, כל חוויה שהם משתפים, מצליחים לגעת באנשים ולחבר אותם לישראל בצורה אישית, חמה ואותנטית", אומרת מיה וורביוב, מנכלית TalkIsrael. "הם אמנם לא נולדו בישראל אבל הם בחרו לגור כאן והם הכי ישראלים שיש. הם הכוח שמוכיח שלמילים ולרגעים אמיתיים יש את הכוח לשנות עולמות".

לירן ליברמן, מנכ"ל Humanz, פלטפורמה שמחברת בין משפיענים למותגים, מסביר כי עולם התוכן ברשתות החברתיות מבוסס על מבנה שפתי, כלומר האלגוריתם של טיקטוק או אינסטגרם מזהה את שפת הסרטון ומתאים את החשיפה בהתאם. כך, תוכן בשפה העברית נחשף בעיקר לקהל דובר עברית, ותוכן בספרדית ייחשף בעיקר לקהל דובר ספרדית.

"האתגר הגדול של יוצרי תוכן שעלו לישראל (או מהגרים בכלל) הוא "לחנך" את האלגוריתם – כלומר, להתחיל לייצר תוכן בשפה חדשה, לחשוף אותו לקהל חדש, ולבנות קהילה חדשה. אבל דווקא כאן טמון הכוח המיוחד שלהם: הם הופכים למסקרנים ולאקזוטיים בשני הצדדים", אומר ליברמן.

"תכנים המתעדים רילוקיישן (בדומה לסרטוני מעבר דירה) הם נישה חזקה מאוד בעולם הסושיאל – הקהל בישראל ובעולם מתעניין בתהליך השינוי והמעבר. יוצרי תוכן שמצליחים לייצר תוכן בכמה שפות, במיוחד כאלה שמבצעים השוואות בין תרבויות שונות, יכולים להכפיל ואף לשלש את קהל העוקבים שלהם בזכות היכולת לחבר בין עולמות".