רק לפני כמה שנים הייתה קרואטיה הסוד השמור ביותר של אירופה, פנינה ים-תיכונית עם מי טורקיז, עיירות היסטוריות וקסם שאי אפשר לעמוד בפניו. כעת, תיירים ומומחי טיולים שואלים שאלה חדשה: האם קרואטיה מאבדת את הקסם שלה?
דיווחים עדכניים מראים על ירידה ניכרת בהזמנות משוקי תיירות מרכזיים כמו בריטניה, איטליה וגרמניה. במאי 2025 התיירות בעיירות החוף של קרואטיה ירדה בכמעט שליש בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. למסעדות שפעם היו עמוסות עד אפס מקום יש עכשיו שולחנות ריקים עד השקיעה, ולמדריכי טיולים יש יותר מדי זמן פנוי ביומנים שלהם.
המחיר של הפופולריות
פריחת התיירות בקרואטיה, במיוחד ביעדים מרכזיים כמו דוברובניק, חוואר וספליט, הביאה עושר והכרה, אבל גם כאבי גדילה. ככל שהפופולריות שלה זינקה, כך גם המחירים. קרואטיה אימצה רשמית את האירו בשנת 2023, אך שינוי המטבע אינו האשם היחיד בעליית המחירים במדינה. לפי נתונים עדכניים, מחירי התיירות בקרואטיה זינקו ב-50 אחוז בשלוש השנים האחרונות, שלא כמו ביעדים אחרים ובהם ספרד ויוון, שבהן העלויות עלו רק ב-15–20 אחוז.
תיירים איטלקים וגרמנים, שפעם היו עמודי התווך של כלכלת התיירות של קרואטיה, עוזבים אותה בטענה לעליית מחירים וירידה בתמורה. רק לצורך הדוגמה, מיטת שיזוף עולה כעת למעלה מ-30 אירו (120 שקל) באזורים מסוימים, והמטיילים מתארים את העליות בקרואטיה כ"גבוהות באופן חריג".
האירוניה היא שבקרואטיה המחירים סבירים יחסית ליעדים רבים אחרים ולאיים באזור. אבל תיירים שמגיעים לקרואטיה עדיין מחפשים את המחירים הנמוכים יותר, ולזה מצטרפת גם התחושה שהמדינה שפעם הייתה גן עדן לתרמילאים מתחילה להרגיש כמו יעד מצוחצח מדי בלי אותנטיות ויקר מדי.
גם המקומיים חשים בהשפעה של התיירות במדינה, ורבים משכירים את בתיהם בעונת השיא כי זה משתלם יותר מאשר לגור בהם. עסקים קטנים מתמודדים עם עליות עונתיות, והעלייה בדמי השכירות גורמת לתושבים לברוח ממרכזי הערים.
האתגרים הנוכחיים של קרואטיה משקפים את ההצלחה המוגזמת של התיירות ביעדים הפופולריים ביותר ביבשת, בטח אם לוקחים בחשבון ערים מגה-תירותיות ובהן ברצלונה, ונציה ואמסטרדם, וגם יעדים יותר קטנים כמו סנטוריני. כולם זכו להצלחה עצומה, ואז החלו לשקוע תחת משקלה של תיירות היתר. בסופו של דבר, המקומיים נרתעו, ממשלות נכנסו לתמונה, וצעדים נגד תיירים יושמו. הסיכון האמיתי עבור קרואטיה הוא לא שהיא הופכת פחות יפה, אלא שאנשים פשוט מפסיקים להגיע. אדישות, לא מחאה, יכולה להיות האיום הגדול ביותר של תעשיית התיירות במדינה.