המהפך המתוקשר של תם אהרון הוא לא שלו בלבד

קריאה אחרונה
ארזו ארוחת עשר והחתימו את ההורים על הטפסים, כי קייטנת הטאלנטים של התאגיד יוצאת מהאולפן - ומגיעה לספרייה. "אתה חייב לקרוא את זה!" (כאן 11), שעשועון הסלבס נטול הסיכונים שיצא לדרך לקראת שבוע הספר, הוא בהחלט אחד מסידורי העבודה המקוריים ביותר שנמצא לגורי אלפי, גיתית פישר, יניב ביטון, אלונה סער, דנה מודן, קותי סבג וכל האחרים שלא מסוגלים לסרב לפורמט ראשים מדברים זול להפקה (והפעם עם מצטרפת חדשה לבריכת הידוענים החביבים על הערוץ: רותם סלע). אנשים אנונימיים, או כמעט אנונימיים, מקבלים המלצות על ספרים מהמפורסמים שלכאורה קראו אותם. נשאלת השאלה איך הטלוויזיה עוסקת בתחום כל כך לא טלוויזיוני, והתשובה של "אתה חייב לקרוא את זה!" פשוטה בדיוק כמוה.

כי למרות שהיא מהנה בהרבה מהצפוי - ועושה בשכל כשהיא הופכת לתוכנית הראשונה שמתייחסת ברצינות לטרנד הבוקטוק - לא נראה של"אתה חייב לקרוא את זה!" אכפת במיוחד ממלאכת הקריאה. כל תוכנית טובעת תחת שלל גירויים ובדיחות שמחוץ לספרייה, והאנקדוטה בפרק הבכורה על הטלוויזיה הצבעונית הראשונה שהוצבה בבית אריאלה סמלית מאין כמותה. תוך הכסות הבידורית הקבועה, זו שבמקום לאפיין רק את הערוצים המסחריים גם תוקפת את השידור הציבורי פעם אחר פעם, הפורמט בהובלתו של התסריטאי איתי רייכר חוטא הן לכוונה והן לתוצאה. מי שבאמת רוצה שנדבר על ספרים לא מביא אנשים שכל כך מזוהים עם טלוויזיה, ואם כבר הביא, אז לפחות דואג שידברו יותר על הספרים ופחות על הנושא האהוב עליהם: הם עצמם. רבאק, בשביל מה להמליץ לאנשים זרים על ספרים, אם בסוף כל פרק אפילו לא מראים עד כמה ההמלצה השתלמה?

מה לראות?
את "גחליליות" (הוט) המסתורית והחדשה בכיכובן של דאנה איבגי ונינט טייב - למרות שמרחפת מעליה כוכבית עצומה: כל המחמאות שהיא מקבלת כרגע והסטנדרטים הגבוהים שהיא מציבה הם בערבון מוגבל עד פרק הסיום שלה. לביקורת המלאה.
קח אחורה, דרורה
למרות מכות בבית, רחפן בבריכה, אצטון בכרית, סילוק של דייר אחד וכמעט סילוק של אחר, הפרקים האחרונים של "האח הגדול" (רשת 13) דווקא הציגו חידוש יחסי לעונה העמוסה הזאת - כמה רגעים משעממים. האשמות העיקריות, כמו בכל עונה אחרת, הן עלילות הרומנים והפלרטוטים הבלתי נגמרים שמלווים אותן. וכשכן היו דרמות אמיתיות, מעניינות, אחת מהן די חמקה מהרדאר: דרור קליר, אחד הדיירים האהובים בתוך הבית והקצת פחות אהובים אצל הקהל, קרא לדיירת אחרת "פרה שמנה" וקיבל נזיפה בלבד מהאח. זו אפילו לא הייתה אזהרה מפורשת לפני סילוק, כפי שקורה לרוב במקרים כאלה של אלימות מילולית בוטה, אלא שיחה שהרגישה די מאולצת ומלאכותית עבור שני הצדדים וגם עברה עריכה גסה.

ולא ש"פרה שמנה" הוא עלבון שכדאי להחליק עליו - אבל נניח, זה בכל מקרה לא נעצר שם. כפי שכבר נכתב כאן, והוכח שוב השבוע, ההתבטאויות הדוחות של דרור-דרורה יוצאות משליטה. בתחילת העונה כולם שתקו כשתיאר איך היה שולח ידיים לגברי הבית אם היה ישן לצדם, והפעם הוא שר "הלילה הלילה אני עם שאול במיטה", וסוף סוף חטף על כך מאותו דייר (וממנו בלבד). למרות שלא כיף להזכיר בכל פעם את סיסמת ה"אם זה היה דייר סטרייט שמדבר ככה לאישה", לא נותרה ברירה. והתגובה האגרסיבית של דרור, במובנים מסוימים אפילו אלימה, הוכיחה שהוא איננו פרטנר בשום צורה: צעקות "לא לפנות", חלוקת הוראות ויצירת סימטריה מזויפת באמצעות "אל תקרא לי דרורה", בקשה לגיטימית בבסיסה אך מאחר שהוא עצמו מקפיד להיקרא כך אין ממש מקום להשוואה. האכזבה מדרור, תגלית מימי "דנה קמה" שמשמיד את הערך שלו מרגע שנכנס לבית, היא כבר עובדה מוגמרת. בהנחה שההפקה לא רוצה לאכזב כמוהו, היא חייבת לסיים את זה במהרה.
פריים אחד למזכרת
יש המון דברים מעצבנים ב"אזור מלחמה" (רשת 13) של רביב דרוקר - אבל הפרודיה על הסרטונים היומיים של נתניהו? זה ספציפית דווקא יצא קצת מצחיק.
תֹם, מה הוא אומר?
לא מזמן מלאו חמש שנים לירידתה של "גב האומה", בדיעבד ממש בימים הראשונים של הקורונה. מאז אנשיה התפזרו לבמות מתחרות, תחומי יצירה חדשים, מיזמים כושלים ואפילו - ביותר ממקרה אחד - לפאנל "פגוש את העיתונות" (קשת 12). עינב גלילי היא כבר חברה קבועה שם, ובשבועות האחרונים הצטרף אליה תם אהרון. לצד ג'קי לוי, שבא על תקן קול משפחות החטופים אבל במהותו הוא סאטיריקן, זה כבר הופך את הפאנל של "פגוש" לכזה שמורכב מ-50% קומיקאים. כשאורלי לוי-אבקסיס נמצאת אף היא באולפן, יש גם בדיחה אחת. ובעוד שגלילי או לוי כבר השלימו את הסבתם לתחומי האקטואליה, אהרון בכל זאת ממקבל בימים אלה עם קומדיה וסטנדאפ. זה דיסוננס די חריג ברזומה החריג מלכתחילה שלו, אחרי שקיבל תוכנית שלמה בתאגיד כשהוא בן 28 בלבד.

אבל הפאנליזם של תם אהרון הוא לא אתנחתא קומית טהורה, כזו שמזדחלת מדי פעם עם בדיחות כמו "עכשיו אני מוציא את הגרעינים" בדיון על הסכסוך בין טראמפ למאסק. כיאה לתדמית החצי-מתפכחת שתקשר בשנים האחרונות, עכשיו הוא חוקר את עולמות ההסגברה לשמאלנים ואומר דברים שמהודהדים אחר כך (אם כי באופן חלקי בלבד) בעמוד של פורום תקווה. מצד שני, כמעט כל אמירה שמרנית, ימנית או ביטחונית עדיין מקבלת ממנו איזה איזון אנטי-ביבי, אנטי-השתמטות או אנטי-הניהול הנוכחי של המדינה. ובכלל, פאנליסט ממוצע בתוכנית עדיין מוגבל לשני סינקים וחצי בכל שעה, אז כמה אפשר להספיק כבר. מה שבטוח הוא שאהרון לא בא רק לשם הדאחקות - ושההזמנה שלו לפאנל "פגוש את העיתונות" מבטאת השלמה עם כך שפאנלי האקטואליה הפכו למוצר על הספקטרום הבידורי, כזה שדורש מלאכת ליהוק שלא נופלת מזו של ריאליטי ממוצע. לא במקרה המהדורות המרכזיות החלו לפלרטט לאחרונה עם עולמות "פרסומת הזהב".

והמקרה של "פגוש את העיתונות" הוא ממש לא יוצא דופן, להפך. אצלה הוא עוד אנטי-עיתונאי במכוון ובמוצהר, כשהיחיד שם שמכיר עיתונות הארדקור כלשהי הוא נדב פרי, ואפילו הוא "לשעבר". במקומות אחרים השעטנז הרבה יותר מופרע: אצל כולם יש פרשנים וכתבים רציניים, אבל לצדם רביב דרוקר מוסיף שמאלנים מהטוויטר, אילה חסון מביאה את העסקן-שרלטן התורן, "הפטריוטים" היא "הפטריוטים" ו"הישראלים" של ערוץ i24 היא פח מוחלט עם פרשנים מסוג דנה פאן לוזון ואלי אוחנה. אצל "פגוש את העיתונות" דווקא מקפידים על כסות רצינית וחולצות מכופתרות, רמה אחת מתחת ל"אולפן שישי" - שגם בה אהרון השתתף בעבר לרגע ולא החזיק מעמד, כי כנראה שהקרקע עוד לא הייתה בשלה. בפאנלים של רצועות אחרות כבר נמצאים מאז המלחמה בדרנים פר אקסלנס כמו אורי גבריאל, יוסי מרשק ומוקי, שמולם לאהרון עוד יש יתרון ברור כי הוא לפחות התעסק באופן ישיר יחסית עם "המצב".

אז למה זה לא כזה נורא? קודם כל, מה שנורא הוא "המצב" עצמו. פרשנות עליו בהכרח לא תהיה כזו מטרידה. וגם כי אצל אהרון ואצל סאטיריקנים אחרים בפאנלים הרציניים זו לרוב לא פרשנות שמתיימרת לדעת הכל, אלא דעתנות מתובלת בחיוך או קריצה. בדיוק אותו הדבר כמו כל הקלוגהפטים והלוי-אבקסיסים, רק בלי היומרנות ועם הקריצה. בחלק מהמקרים, דווקא אצל הקומיקאים יש אפילו אחריות אמיתית להיצמדות לעובדות: אחרי שזרק לאוויר אמירה שגויה, אהרון הלשין על עצמו השבוע לחבריו ב"מהצד השני" של גיא זהר כדי שיעמידו דברים על דיוקם. אין ספק שהווכחנות והביטחון מרחיק הלכת בצדקת הדרך שלו יכולים לקומם צופים מסוימים, בטח כאלה שחשים מאוכזבים מהמהפך המסוים שעבר - אבל בדילמה בין פאנליסטים קומיקאים עם צניעות בסיסית מול יועצי תקשורת ולשעברים מנופחי אגו, הבחירה פשוטה. כל עינב גלילי עדיפה מלימור לבנת ששוב מאוכזבת מהליכוד, כל תם אהרון עדיף מרונן צור או אורן חזן שמסית לאלימות ובכלל לא מסולק מהאולפן.
בשבוע הבא
שלום אסייג אוסף קבוצת קומיקאים לעוד פורמט סיכום שבוע היתולי ב"מה קורה פה?" (רשת 13, 16.6); העיתונאי בן שני מוביל לצד יוצרים נוספים את "אינתיפאדה", סדרת דוקו על אחת מהתקופות האפלות בתולדות המדינה (כאן 11, 17.6); ויוצר "דוסון קריק" חוזר עם "קו המים", דרמת פשע משפחתית חדשה (נטפליקס, 19.6).
צילום קותי סבג: מתוך "אתה חייב לקרוא את זה!", כאן 11 / צילום דרור קליר: מתוך "האח הגדול", רשת 13 / צילום רביב דרוקר: מתוך "אזור מלחמה", רשת 13 / צילום ג'קי לוי ועינב גלילי: מתוך "פגוש את העיתונות", קשת 12