במלחמה שכמה מגיבוריה הגדולים ביותר הם אמהות, כי ככה זה כשאנשים נחטפים ונרצחים בגילים צעירים כל כך, נוגה פרידמן הפכה בעל כורחה לסמל של האלמנות הטריות. כמובן שאין אישה אחת שהייתה רוצה להיות סמל כזה - אבל אצל פרידמן, אלמנתו של לוחם שלדג עידו רוזנטל שנפל ב-7 באוקטובר, הייתה בחירה כמעט מודעת שלא להיות האלמנה שהכרנו ממקרי עבר. זה התבטא בראיונות החשופים איתה, בפוסטים אינטימיים בעמוד פייסבוק פופולרי, אפילו בקומיקס. סרט דוקומנטרי היה רק עניין של זמן.
על "שום דבר לא בסדר", ששודר בכאן 11 לרגל ערב יום הזיכרון, פרידמן חתומה לצדו של הבמאי רני סער - אבל הסרט הוא כל כולו שלה. הוא מורכב אך ורק מתיעודים עצמיים, שהחלו חודשיים לתוך המלחמה וכשהיא לא מזהה את עצמה, לצד התוכן שהיא כותבת, מציירת, רוקדת וגם שרה. "לאור הנסיבות ולחושך המצב", מתארת פרידמן את הכניסה לפרק החדש בחייה, והפרק הזה נצבע בצבעים יוצאי דופן מתוקף היותה אישה בעלת נפש של פרפורמרית, עם אוצר מילים עשיר ושפה רהוטה. בובת הגרב שמדמה את בן זוגה שנפל, ושאיתה היא מתקשרת מול המצלמה, היא רק דוגמה אחת.
למרות האהבה הבלתי נגמרת לעידו, "שום דבר לא בסדר" הוא לחלוטין סרט על נוגה. לא סתם הפרצוף של בן הזוג מופיע במלואו רק כשכתוביות הסיום עושות את דרכן למסך. מאז 7 באוקטובר פרידמן מוצאת את עצמה בהצפה תמידית של רגשות ומילים, מוכנה לשתף את כולם בהכל כולל ביחסי המין שחסרים לה, ו"שום דבר לא בסדר" הופך בזכותה לתיעוד מכונן ממש. נכון, לעיתים הוא אפילו מעורר אי-נוחות, אבל זה מחיר מינימלי לשלם בתמורה לתועלת האדירה שלו עבור משפחות שחוו אובדן, אלה שעוד יחוו אותו יום אחד - וגם סתם אנשים עם נשמה.