לוקיישן מפואר ומבודד, ליהוק מגוון, אנשים שרק רוצים לרצוח אחד את השני: את מה ש"הלוטוס הלבן" עשתה בדרמה, "הבוגדים" עשתה בריאליטי. לא סתם שניים מפורמטי הטלוויזיה המכוננים של העשור הנוכחי הושקו בהפרש של שבועות ספורים זה מזה - הימים היו שנה וקצת לתוך הקורונה, והמילה "מבודד" הפכה כל הפקה כזו לנחשקת - ובמקרה של השנייה וההולנדית, הבאזז סביבה זינק באופן אקספוננציאלי וסידר לה יותר מ-30 גרסאות בינלאומית תוך פחות מארבע שנים. זו הישראלית, שהושקה עכשיו בקשת 12, הייתה אמורה להיות חלוצה יחסית. אבל שום דבר טוב לא חיכה לתכנים ששובצו באוקטובר 2023 על לוח השידורים.
הרבה השתנה ב-18 החודשים האחרונים, מאז מועד השידור המקורי של "הבוגדים". יפתי קרזנר, למשל, מהשמות היותר ידועים בקאסט שזה סוג של קאמבק עבורו - כבר חווה קאמבק מסוג אחר לגמרי, כשאחד מהמנוני המלחמה הראשונים היה השיר שכתב בזמנו לשי-לי עטרי. גם וידוי של מתמודדת על כך שנכחה בפיגוע, רגע מהסוג שיכול לקרות רק בישראל, נצבע פתאום בצבעים אחרים לחלוטין. וישנו כמובן הפורמט הבסיסי, הילדותי במבט ראשון: לרצוח ישראלים בזה אחר זה, ולגלות מי הבוגדים שעשו את זה. צופי הגרסה האמריקאית של "הבוגדים" יזכרו אותה לנצח בזכות האופן שבו המנחה אלן קאמינג אומר Murrrderrr. בישראל, על אף שבשלה העת לשדר את התכנים האחרונים שמחכים על המדף מאז אוקטובר ההוא, דינם של המודחים "להיעלם" וזהו.
לא סתם נפתחה "הבוגדים" עם קריינות של המנחים אסי עזר ורותם סלע, ובה השניים הדגישו את היותו של הפורמט "משחק ריאליטי" - כי יותר מ"הישרדות" או "הזמר במסכה", "הבוגדים" היא באמת משחק משחקי למהדרין. לא באים אליה בשביל המשימות או הפרסום, באים אליה בשביל תורת המשחקים. וכפי שצופי הגרסאות הבינלאומיות כבר למדו, "הבוגדים" לאו דווקא מתגמלת את המשתתפים הכי חדים וחכמים. באופן היסטורי, אם הנאמנים (אלה שלא נבחרו בתחילת העונה לחסל את עמיתיהם) הם אלה שזוכים, לרוב מדובר יהיה באנשים שהשכילו להיות פרחי קיר. כאן גם בא לידי ביטוי ההבדל העיקרי בין "הבוגדים" לפורמט אחר שהיא מזכירה מאוד, "החפרפרת": זהותם של הרעים נחשפת על ההתחלה, משום שהדינמיקה בין אותם נבחרים, שצריכים לעשות הכל כדי להסתיר את היותם כאלה, היא המקור העיקרי לדרמה טלוויזיונית מעולה.
ולטובת אלה שלא שולטים במטריה, "הבוגדים" דאגה להבהיר את זה מהשנייה הראשונה: תוך דקות ספורות אחד המשתתפים כבר הדיח - לפחות לכאורה - מתמודד אחר שטס כל הדרך להונגריה בשביל כלום, כי זו רמת האכזריות שנדרשת בה. היא לא טורחת לפתח קשרים רגשיים ועמוקים בין הצופים ל-22 המשתתפים, כי המשתתפים לא צריכים לפתח כאלה בעצמם. זו הסיבה שבגללה "הבוגדים" היא מתוכניות הריאליטי המהודקות ביותר, כשלמרבה המזל גם גרסתה המקומית תסתפק ב-11 פרקים בלבד ובשתי הדחות בכל פרק. סביר שייקח עוד קצת זמן עד שהמשתתפים עצמם יעכלו את זה, כי בינתיים יש שם הרבה רגש ותובנות מדהימות כמו "המטרה שלנו היא להעלים את מי שמאיים עלינו". לא סתם המגורשת הראשונה מהשולחן העגול, דני בנני שמה (כן, בהחלט), נפרדה מהם עם "בהצלחה במשחק, אתם גרועים רצח". נכון לעכשיו זה נכון.
לפחות בסיבוב הבכורה שלו, "הבוגדים" בחרה שלא ללכת בדרך האמריקאית ולא להפוך את התוכנית למפגש מחזור של אגדות ריאליטי מכל מיני דיסציפלינות, אלא להתמקד במשתתפים אנונימיים ברובם - כאלה שיכולים לשקר על המקצוע האמיתי שלהם כדי לא לעורר חשד - עם כמה הבלחות. בקרב הנאמנים יש כאמור את יפתי, ולצדו את השר לשעבר יואל רזבוזוב, את המשפיענית שירז שוקרון, את הדוגמנית ריי אביטן, את יוצאת "טיול לחמישה" מלכה לוי אליהו ואת הדובר של טלי גוטליב (אישה שפחד אלוהים לחשוב מי בעיניה הם הבוגדים). ולמרות שכל הרעיון של "הבוגדים" הוא לא להמר על ההתחלה כי תמיד מתבזים, קשה שלא לשים את כל ז'יטוני הריאליטי על עוד שם מוכר יחסית: עורכת הדין ליה פלוס, דמות ידועה בתחום הפלילי, בת הזוג של כדורגלן העבר אסי דומב ומקורבת לציפי רפאלי. על סמך פרק הפתיחה, פלוס היא ליהוק פצצה בשלושה מובנים. גם הליהוק בפני עצמו, גם הבחירה בה להיות אחת מהבוגדים (היא לגמרי מבינה שזה משחק), וגם התקווה שהיא תהיה הגשר שיעזור להביא את ציפי רפאלי לאיזו עונה עתידית.